בעידן של התפרקות מדינות במזרח התיכון, רעיון המדינה הדרוזית צץ ועולה מחדש. התמוטטות המשטר בסוריה, הטבח בעדה העלווית, עליית גורמים קיצוניים אחרים, והביקורים ההיסטוריים של דרוזים מסוריה בישראל – כל אלה מביאים לשיח מחודש על חזון המדינה הדרוזית שיגאל אלון כינה באהדה "השיגעון הדרוזי".
אני מבקש להביע התנגדות נחרצת לרעיון זה, לא משיקולים אסטרטגיים ישראליים - אלא מתוך דאגה כנה לטובתם של הדרוזים עצמם ומתוך הכרות עמוקה עם העדה והשקפת עולמה.
- 100 שייח'ים דרוזים חצו גבול מסוריה לישראל - אל קבר יתרו
- מחאות ענק של הדרוזים: "ישראל מחויבת להגן על אחינו"
70 שנות ברית דמים
מאז 1948, הדרוזים בישראל הם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. ברית הדמים בין ישראל לדרוזים איננה סיסמה ריקה – היא מציאות יומיומית. בתפקידיי השונים, אני מכיר אישית דרוזים בתפקידי מפתח בישראל, קצינים בכירים בצה"ל, אנשי ציבור מוערכים, ובין ידידי הטובים נמנים מבני העדה.
חשוב לציין שלא תמיד היחסים היו כאלה. ההיסטוריה מזכירה לנו את פוגרום 1834, כאשר דרוזים פגעו ביהודי הגליל. אך שבעים השנים האחרונות הפכו דף בהיסטוריה, וכיום הדרוזים והיהודים בישראל רואים זה בזה לא רק בעלי ברית, אלא גם קרובים היסטוריים. הדרוזים עצמם מציינים את היותם צאצאי יתרו, חותן משה, ורואים בקשר זה בסיס לקרבה הייחודית בין שתי הקהילות.
אם מוסלמים הם בני דודים של העם היהודי. דרוזים הם גיסים. גיס כידוע יותר קרוב מבן דוד...
האם הדרוזים באמת רוצים מדינה משלהם?
שמעון אביבי, חוקר יחסים בין ישראל לעדה הדרוזית, קובע בספרו "טס הנחושת": "לדרוזים אין ולא היו שאיפות לאומיות. הם מבינים שבהיותם מיעוט קטן במרחב מוסלמי עוין אין סיכוי למדינה משלהם לשרוד, ולכן הם ויתרו על השאיפות האלה."
בימים אלה הדרוזים בסוריה מבקשים עזרה מישראל, בשל האיום הקיומי שמציב משטרו החדש של אל-ג'ולאני, הממשיך את דרכו של אסד בטבח מיעוטים. זוהי המציאות העדכנית, שונה מהערכות העבר.
החזון של יגאל אלון והתמיכה העכשווית
אל מול מציאות מורכבת זו, עומדים חסידי רעיון המדינה הדרוזית. הבולט שבהם היה יגאל אלון, שכתב לראש הממשלה לוי אשכול באוגוסט 1967: "מבחינת הייחודיות של העדה הדרוזית, וכן מבחינת מספרם והתנאים הגיאוגרפים של תחום המושב שלהם, הם עשויים, לדעתי, למרוד בדמשק על מנת להקים מדינה ריבונית משלהם."
אלון אף הרחיב בראיונות מאוחרים יותר: "חלמתי את חלום הרפובליקה הדרוזית שתשתרע על פני דרום סוריה, כולל הגולן, בברית צבאית עם ישראל... השיגעון הדרוזי הזה לא הרפה ממני גם אחרי המלחמה".
כיום, יש הרואים במציאות המתפוררת בסוריה הזדמנות נוספת לממש חזון זה. אראל סג"ל כתב ב-2015: "בתוך התוהו ובוהו המזרח תיכוני, נוכח שווקי השפחות של דאעש וההוצאות להורג הנאציות ממש, אולי לא תהיה להם ברירה, גם לנו. המציאות תחייב הקמת מדינה כזו." (nrg, 18/6/2015)
למה זה לא יעבוד?
התומכים ברעיון הזה מתעלמים מכמה מכשולים קריטיים:
1. חוסר ניסיון שלטוני - לדרוזים אין היסטוריה ארוכה של ניהול עצמאי מדיני מודרני
2. פגיעות גיאופוליטית - "מדינת ננס" דרוזית תהיה מוקפת באויבים ללא עומק אסטרטגי
3. עול על ישראל - ישראל תיאלץ להגן עליה באופן תמידי, מה שיגרור מתחים נוספים
4. תשתית כלכלית דלה - אזור ג'בל א-דרוז חסר משאבים לקיום מדינה עצמאית משגשגת
5. כישלון הניסיון ההיסטורי- הניסיון היחיד למדינה דרוזית (מדינת ג'בל א-דרוז 1921-1936) תחת המנדט הצרפתי לא החזיק מעמד, וגם אז התקיימה רק בחסות מעצמה זרה. המדינה בוטלה בהסכם העצמאות הצרפתי-סורי, מה שמדגיש את שבריריות הרעיון.
המודל שעובד
לעומת אלו, המודל הישראלי מציג דוגמה מוצלחת להשתלבות הדרוזים בחברה ובמדינה רחבה יותר. היום יש לנו קצינים דרוזים בכירים, ח"כים דרוזים, שופטים ואנשי ציבור מכובדים מהעדה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ כבר הצהירו שישראל תגן על הדרוזים בסוריה, מה שמשקף את המחויבות הישראלית לביטחון הדרוזים באזור.
במקום להקים מדינה דרוזית, אני מציע פתרון אחר ויעיל יותר: על צה"ל להיכנס באופן מלא לשטחים הדרוזיים בסוריה, ובמידת האפשר, בעידוד ממשל טראמפ, לבצע סיפוח של האזורים הדרוזיים בדומה למה שנעשה ברמת הגולן.
זהו הזמן המתאים לצעד כזה, כאשר העולם מבין את המציאות הקשה בסוריה עם הטַבָּח החדש אל-ג'ולאני, הממשיך את דרכו של אסד. במקום מדינה דרוזית חלשה ופגיעה, אני מציע להעניק לדרוזים בסוריה זכויות שוות כמו אחיהם בגולן, בכרמל ובגליל.
באמצעות צעד זה, ישראל תהפוך למעצמה חזקה יותר באזור, מרובת עמים ותרבויות, המושתתת על ערכים של שוויון וכבוד הדדי. זוהי חלופה מעשית יותר ובריאה יותר מרעיון המדינה הדרוזית שנידון לכישלון.
הדרוזים אינם זקוקים למדינה נפרדת כדי לשמור על זהותם הייחודית. הם מצליחים לשמור על ייחודיותם בתוך חברות אחרות תוך שמירה על נאמנות למדינות בהן הם חיים, כפי שהוכח בישראל. הרחבת המודל הישראלי לאזורים הדרוזיים בסוריה תשרת את האינטרסים של שני הצדדים טוב יותר מכל פתרון אחר.