בצלאל הפעם אל תתייחס!
לא למגישות הטלוויזיה 'הנחרדות' עד עמקי נשמתן ולו מפני שהפעם אין להם כמעט הזכות להביע דעה בנושא, כמעט כמו לנו... הגברים.
את לידתן הממוצעת פעם בעשור, לידיעתך, הם יחוו בבית חולים פרטי, בשקט, בשקט, ושוב פעם, בשקט בשקט, כמקובל בחוגי הברנז'ה עתירת הממון והיכולת.
אז הפעם דממה מצדכן, פליז, רק תראה על הוגנות.
לפחות כמו במחלקת יולדות בשוויץ השלווה, או כמו בכל מדינה מתוקנת אחרת.
שששש...
בדיוק כמו ש"בית חולים אינו מקום מתאים לילדים" כמשפטו המנצח של חיים ולדר, כך "חדר יולדות אינו מקום מתאים לחפלות משתאות ותפילה בכריעה לאל אקצה, על מגבת צהובה", פסיק נקודה!
ומי שלא בעניין, או שלידת צאצאיו גורמים לו לשכוח מה זה להיות ייצור אנושי המתחשב בסובבים, שיעוף מהחלון הקרוב וזה לא משנה אם הוא דרוזי, צ'רקסי, ערבי, יהודי, נוצרי, או סתם מלפפון בחומץ.
אז בבקשה, אל תתייחס.
לשדרי הרדיו אל תתייחס בצלאל, כי עד שיטיפו לך על 'חאפלה' והקונוטציה שזה עושה להם, אי אי אי מי שישמע.
תשאל אותם על 'הסלקטור' שלא נותן ל'ערסים' כלשונם העוקצנית והגזענית, בני עמם, סוחבי אותן אלונקות, להיכנס להפריע לשלוות ילדיהם, 'בני הטובים', עלאק... לבלות.
אז הפעם, אל תתייחס.
לחבריך מהימין שהשאירו אותך ואת רעייתך חשופים לבד בצריח, תוך שחלקם גם חובט בך קלות, גם להם אל תתייחס.
גם לא לאורי אריאל, חברך, שבסך הכל כמו כל פוליטיקאי קטן ומזדקן, לא מפרגן כשבחור צעיר המאמין בעצמו, בדרכו, כריזמטי עם עייני פלדה, שהגיע מגבעה שכוחה אי שם ולצערו משאיר לו עשבים, טריים, בין אצבעותיו הטחובות בסנדל השורש, דרך קבע, אז גם לו אל תתייחס.
אתה יודע מה?! בינינו, זה לא נושא פוליטי, כלל וכלל לא, אולי מעט, אף בקושי, זה נושא הכי רגשי-אינטימי שאפשר להעלות על הדעת, משפחתיות, הורות, שמחה, תורת הנפש והרגש פראקסלנס.
אנשים אמנם לא אהבו את הרזולוציות אליהם ירדת, טרנספר לידות וטרמינולוגיה מעט צורמת, גם אני לא, אך לא נמות מדיון ציבורי בנושא מהותי שכזה, לפחות על קצה המזלג ובצורה מכובדת.
ובמחשבה יותר פשוטה מפשוטה, עד שאנשים דנים ומשחקים באגודליהן לכאן או לכאן ברגשותיהם של בני דודינו, גזענות, שנאה, פילוג, בלה בלה בלה.
תהיה בצלאל גאה בכך, שאתה משתייך לחוג הגברים שרגיש לרעייתו, נושם את נוחיותה את רגשותיה באחד הזמנים הכי קריטיים בזוגיות ואתגריה הרבים, במובן המזוקק והמתחשב ביותר של הרגש הבריא הראוי והנכון לכל אדם, באשר הוא אדם.
ואותי מטרידה בכלל שאלה אחרת, אם ר' אריה לוין זצ"ל, היה מגיע בימינו אלו לבית חולים בארץ ושאול את שאלתו המהדהדת הכל כך יפה ואנושית "הרגל של אשתי כואבת, לנו".
באיזה מחלקה היו 'מאשפזים' אותו/ אותה?!
הצגת כל התגובות