מערכת הבחירות לראשות עיריית ירושלים עומדת לפני הכרעה חרדית, ובינתיים מפת התמונה הפוליטית הכללית מתחילה להתבהר.
על קו הזינוק עומדים כיום המועמדים לראשות העיר, משה ליאון, עופר ברקוביץ, זאב אלקין, יוסי דייטש, רחל עזריה ועוד מועמדים שלכאורה לא ירוצו עד הסוף, כמו חיים אפשטיין, יוסי חביליו ואבי סלמן.
בעוד שכל המועמדים מדשדשים ולא מצליחים לצבור תאוצה, דווקא האיש שלא הוכתר כאופציה רצינית בתקשורת הארצית, יו"ר 'התעוררות' עופר ברקוביץ', מצליח לאחרונה להתחיל ולפרוץ קדימה. בסקרים פנימיים שנערכים במטות השונים, ובסקרים כלליים שמפורסמים בכלי התקשורת, מצליח ברקוביץ' להתייצב מעל כולם בקרב הציבור החילוני בעיר, ולגרוף אותו אחריו.
ברקוביץ' הקים את התעוררות לפני עשור. בבחירות 2008 רצו התעוררות וירושלמים יחד ברשימה משותפת (סטייל הבית היהודי -איחוד לאומי) וקיבלו 2 מנדטים. עופר נכנס אז למועצה. ב 2013 התעוררות רצו לבדם וקיבלו 4 מנדטים ואז עופר מונה לסגן ראש העיר.
לפני כשנה, כשיחסיו של ברקוביץ' עם ברקת עלו על שרטון, הוא לא היסס, פרש מהקואליציה והתחיל את קמפיין הבחירות שלו. העובדה שכבר שנה הוא מתכונן ל-30 באוקטובר, יום הבוחר המתקרב, מעניקה לו את אחת היתרונות האדירים על יריביו.
ברקוביץ' הבין שכדי לנצח בירושלים צריך לפנות לקהלים נוספים, ובבשל כך חברים במפלגתו גם חבר המועצה אלעד מלכא, ליכודניק המשתייך לציבור הדתי-לאומי, וכן חבר המועצה דן אילוז, עולה מקנדה, שאמור להביא את קולות העולים, שרבים מהם מתגוררים בבירה.
בעוד שלל המועמדים מנסים לגייס קהילות חרדיות, או לפחות להסתפק בתמיכת רבנים מהזרם הציוני דתי, ברקוביץ' חורש את ירושלים. בשבועות האחרונים אין יום בו הוא לא מנהל חוג בית בשכונות החילוניות והדתיות של העיר, ולאחרונה הוא אף החל להוביל סיירות ניקיון ברחבי הבירה - שמוכרת כידוע כאחת הערים המלוכלכות בישראל.
במקביל, המתמודדים זאב אלקין ומשה ליאון מתבוססים באותו מקום, כאשר גם ההפתעה שהצליח להביא ליאון - אחרי שבועות של חוסר עשייה - בדמות התמיכה של יו"ר מרחב ירושלים בהסתדרות דני בונפיל, התפוגגה למחרת עם הצהרתו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על תמיכה באלקין והוציא לליאון את הרוח מהמפרשים.
לא ליאון ולא אלקין, כאמור, מצליחים לייצר תמיכות משמעותיות בציונות הדתית-לאומית, כאשר הרבנים המרכזיים בזרם החרד"לי בעיר - הרב צבי טאו, הרב יעקב שפירא, הרב איתן אייזמן והרב אורי שרקי - מחכים להתפתחויות בזירה החרדית.
במגרש החרדי ממתינים בינתיים להחלטת דגל התורה וש"ס לגבי מועמדותו של יוסי דייטש. גורמים בדגל התורה בעיר מעוניינים כידוע במועמדותו של משה ליאון לראשות העיר, וטוענים כי המספרים של ליאון מספרים סיפור ניצחון של המועמד המסורתי.
לדבריהם, אלקין לא בא בחשבון. "לא ניתן לעבוד איתו, הוא איש חזק, עם ראש בקיר...", הם רק חלק מהטיעונים שהם משמיעים כדי לשלול את תמיכתם במועמד הבכיר מהזירה הארצית.
ליאון, לעומתו, כך מנמקים ב'דגל' המקומית, יכול לנצח למרות הכרזת אגודת ישראל. החישוב שלהם מתייחס למספרים הבאים: דגל התורה שווה 35,000 קולות בירושלים, אגודת ישראל 25,000 וש"ס מביאה עוד 30,000. ליאון לטענתם יכול לגייס 50,000 קולות מסורתיים, דתיים וחילונים, וביחד לנצח את מערכת הבחירות "גם ללא אגודת ישראל".
על פי התרחיש הליטאי-ירושלמי, במקרה כזה אגודת ישראל תנקום בליטאים ותלך יחד עם הפלג הירושלמי לאלקין, אולם "בנק" זה יעניק לו מקסימום 35,000 קולות. לעת עתה נראה כי לאלקין אין יכולת לגייס את המספר הנוסף כדי לצלוח את בחירתו לראשות עיריית ירושלים, בין היתר על רקע מיתוגו כ'טרמפיסט' שהגיע מבחוץ, מה שמרחיק ממנו לא מעט קהלים חילונים.
מי שעוקב בעניין רב אחר הדיונים הללו בכיכר ספרא הם כאמור אנשיו של עופר ברקוביץ', המכונים בעיריית ירושלים "סיירת לפיד" על שם המקצוענות של יאיר לפיד ו'יש עתיד' בגיוס קהלים.
בסביבת ברקוביץ' סבורים, כך לפחות הם מציגים זאת, כי בשל המתואר בשורות הקודמות הוא עוד יהפוך אותו לראש העיר הבא של ירושלים, בגיל 35 בלבד, ויקבע בכך תקדים היסטורי ויעשה בקרב הציבור הכללי מה שאפילו יאיר לפיד לא הצליח באותו הסגנון.
במצב כזה, תמיכת החרדים המפוצלים בין ליאון ואלקין תהפוך לאבן נגף עבור שניהם ביכולת לגייס גם מינימום של קולות לא חרדים, בגלל הדיל שהם בחרו לעשות דווקא עם חרדים. בכך, יהפוך הפיצול החרדי לכוח לא משמעותי ובלם לגיוס קולות לא חרדיים, שעופר ברקוביץ' יוכל לנצל כאמור לטובת איחוד הציבור החילוני והדתי-לאומי בדרך לזכייה בכס ראשות העיר ירושלים.
לאן כל זה הולך? ימים יגידו.
הצגת כל התגובות