"כשאתם מזלזלים בהנחיות, אנחנו סובלים"

(צילום: שאטרסטוק)

הסגר הפך במקומות רבים להמלצה בלבד, כשאנשים רבים כאילו מתחרים מי ימציא את התירוץ הטוב יותר כדי לא לשמור על ההנחיות, מי שמשלם את המחיר באמת הם הזקנים ואלו שבקבוצות הסיכון שכלואים בבתיהם חלק כבר חצי שנה כמעט מבלי לצאת מפחד אמיתי ורציני מהנגיף הקטלני.

לא מדובר בחרדה ריקה, רק הבוקר (שלישי) פורסם כי יותר מ-50% מהחולים המבוגרים בגילאי 65 ומעלה הם חרדים. על פי ההערכות במשרד הבריאות, חלק גדול מן החולים נדבקו בתפילות הימים הנוראים אז לא עמדו מבוגרים רבים בפיתוי ויצאו אל המרחב הפתוח שם נדבקו.

"הנתון שנחשף נחשב לדרמטי", מסבירים במשרד הבריאות: "שכן הציבור החרדי בישראל מונה כ-12% בלבד מהאוכלוסייה, ואחוז המבוגרים מעל גיל 65 עומד על אחוזים בודדים, אולם למרות זאת מספרם של מבוגרים החולים בקורונה מבני המגזר החרדי הינו ביחס של כחמישים אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל".

במטה ההסברה למגזר החרדי אומרים: "הנתון שנחשף מבהיר, כי בניגוד לתחושה הרווחת שהמבוגרים נשמרים יותר, כמו גם שהצעירים שומרים על עצמם מחשש להדביק את המבוגרים שבמשפחותיהם, הרי שהנתונים מדברים בעד עצמם ואמורים להדאיג במיוחד את הציבור שלנו".

ר' זבולון (שם בדוי), קשיש חרדי בשנות ה-80 המתגורר עם רעייתו במרכז ירושלים, לא יצא כמעט מפתח ביתו מאז ימי הפורים, "לא התפללתי במניין, בליל הסדר היינו לבד, גם בשבועות, גם בר"ה, סוכות, שמחת תורה. אנחנו קבורים בבית כבר חצי שנה, כמה עוד נשאר לנו לחיות? לא מגיע לי גם להתפלל במניין?", הוא אומר וקולו חלוש ומלא כאב.

"אני רואה את השכנים שלי מסתובבים בלי מסיכה, ולא נעים לי אפילו להעיר להם, אני רוצה לומר להם שהם רוצחים אותנו ושהחיוך שלהם והברכת שלום הלבבית שלהם שווה לפח, אבל אין לי אומץ. אין לי רצון להיזכר כזקן הנרגן וזו גם הסיבה שאני לא רוצה שתכתוב את שמי האמיתי אבל הלב שלי מלא בכאב", הוא אומר.

ר' זבולון מספר, כי מאז תחילת הקורונה, גם רעייתו הפסיקה להתנדב בבית החולים בו הייתה מתנדבת אחת לשבוע, "ההתנדבות הזו הייתה החיות שלה, והשהיה שלנו בבית כל כך הרבה זמן הופכת אותנו להרבה יותר זקנים וחלשים. בשבילנו גם סגר ארוך זה גזר דין מוות. אם אתם הצעירים לא תעשו את המאמץ בשבילנו, אנחנו לא נזכה לראות את השמש".

לדבריו, אנשים טובים מסייעים להם בקניות הנדרשות מלבד גיחות קצרות במיוחד שלו למכולת מחוסר ברירה, "אנחנו נעזרים באנשים טובים, אנשי חסד והציבור שלנו מלא בחסד, אבל כאילו בכל מה שנוגע להתחשבות בנו במצב וההבנה שאם אתם מזלזלים בהנחיות אנחנו אלה שסובלים, זה כאילו נשכח".

"אומרים שצריך לבודד רק את הזקנים והחולים, ובעצם אומרים, שלא צריך אותנו שאנחנו כלום. שאפשר לוותר עלינו או במרחב הציבורי או בכלל, שמעתי אנשים גם שאומרים שעדיף שכולם יידבקו ושמי שזקן שימות... זה מזעזע אותי לחשוב שאפשר "להקריב" אותי ואת אשתי בקלות רבה כל כך בשביל שאנשים אחרים יוכלו כבר לשבת ולשתות קפה בבית קפה. זה לא דרך התורה, וגם לא אנושי. תעזרו לנו לצאת מהבית, זה סבל נורא", הוא מסיים בכאב.

הדבר גם נכון לאלו הנמצאים בקבוצות סיכון וכלואים בבתיהם, "אני כבר חצי שנה כמעט לא יוצאת מהבית", מספרת אסתר, מורה חרדית שנמצאת בקבוצת סיכון, "זה מטורף, בגלל שאנשים לא שומרים על הסגר, מזלזלים במסכות, מזמינים אורחים לבתיהם ולא שומרים על המרחק וההיגיינה אני ואנשים דומים לי פשוט בכלא בתוך הבית".

אסתר מתייחסת לדעה פופולרית לפיה, יש להטיל את הסגר רק על המבוגרים ואלו שבסיכון ולאפשר לכלל האוכלוסייה לה הקורונה הרבה פחות מסוכנת לפעול כרגיל, "זו דעה ממש בעייתית וחסרת כל התחשבות, האם אנחנו אמורים להיות כלואים בבתים במשך שנה רצופה? כיצד נעבוד? האם אני אמורה לאבד את מקום העבודה שלי או יכולות הקידום שלי בגלל חוסר האחריות וחוסר האכפתיות? אנשים צריכים להבין שחלק מהאנשים בסיכון צריכים גם לצאת לעבודתם כדי להתפרנס, ובגלל חוסר האחריות של רבים, הם פשוט בסכנת חיים".

לדבריה, גם אם זו תהיה העמדה המקצועית, המדינה תצטרך למצוא תחליפים ופתרונות לאנשים בסיכון, "יש לי ילדים ב"ה, הם צריכים שאני אבוא איתם למקומות שונים כמו ביקור אצל הרופא, מי יעשה את זה במקומי? האם כשאתם מזלזלים בהנחיות אתם חושבים על המחיר שאני משלמת?", היא תוהה בכאב.

ש.ד, בת ה-65 כלואה בביתה אף היא מאז תחילת הקורונה, היא מלינה על המצב ועל חוסר השמירה על ההנחיות, "אני בסיכון גבוה ולכן יצאתי מביתי מאז פרוץ המגיפה 3 פעמים בלבד. כדי לראות קצת שמיים אני צריכה לצאת לתלות כביסה ויש לי כעס גדול מאד על ההתנהלות של רבים. מה כל כך קשה להקפיד על ההנחיות, לעטות מסיכה ולשמור על מרחק? אתם פשוט גורמים לי ולכמותי להיות ממש בכלא".

"אנשים אולי לא מודעים מספיק לסכנות של הנגיף, אבל אני קוראת חומרים גם באנגלית בנושא ותופעות הלוואי של הנגיף גם לכאלו שחלו בו באופן קל יחסי הן מסוכנות מאד וצריך להבין שבשביל אנשים מבוגרים זו סכנה פי כמה וכמה. אם כולם היו מקריבים קצת מהגאווה שלהם למען האחרים כולנו היינו יכולים לחזור פחות או יותר לשגרה כל שהיא תוך תקופה קצרה", אומרת ש.ד.

"אני ממש כועסת על הנושא, גם לנו המבוגרים מגיע לחיות, מגיע לנו לצאת מהבית ולהתאוורר. תתעוררו ותשימו לב מה עושה ההתנהלות שלכם לאנשים אחרים", היא מסיימת.

הכתבה מתפרסמת במסגרת פרויקט משותף של 'כיכר השבת' ומשרד הבריאות כחלק מהמאבק בנגיף הקורונה.