צבי חסיד מנכ״ל זק״א ת״א כותב:
כבר שבוע חלף בתוך הזוועה, מראות מחרידים, ריח הגופות החרוכות והמרוטשות והנה באה שבת, הרבנות הצבאית דאגה לכך שיהיה זמן למנוחה והפוגה, הכינו לנו אוהל ללינה, סעודות שבת במשמרות ובתי כנסת מאולתרים.
חיילים בצבע זית, שוטרים במדים, אנשי משרד הבריאות באפודים ומתנדבי זק"א ת״א בשטריימלים ומלבושי שבת כולם סביב שולחן אחד, עושים קידוש, ופוצחים בשירת "ישראל בטח בה'". התפריט הוא אחיד לכולם, היו כאלה ששפר גורלם במשלוחים מהבית, אבל רובם גם על שולחן השבת ראשם בתר"ח, מחשבותיהם נודדות למראות, לשיחות עם המשפחות הצובאים על הכניסות לקבל פיסת מידע על יקירם או על הבית שנשאר מאחור.
קבענו משמרות ללינה ואיוש העמדות, ישבנו בתר"ח מי בהמתנה לחללים לזיהוי מהשטח ומי לחללים שזוהו ולהכינם לשחרור וקבורה. בשלב מסוים עלית מתר"ח א לתר"ח בא לבקר את חברי ראש צוות בזק"א ת"א שמנהל את התר"ח, מצאתי אותו זרוק על מזרן מאולתר כשרגע היה נדמה כגופה שנשכחה בצד הדרך, אבל הוא חי ונשם ומשקף את "עם ישראל חי" אחרי שלושה ימים כמעט ללא שינה למען המשימה הקדושה של הבאת החללים לקבורה.
כבר שנים לא ישנתי בשק שינה, אבל שעות הלינה נעמו לי כפי שלא היה מעולם, עייפות החומר והעומס הנפשי הכריעו אותי ושקעתי באחת בשינה טרופה, הנה מגיעים להודיע שמשאית בשער עם גופות מהגדר ואנחנו קופצים מהמיטות ושבים לעמדות.
ישבני סעודה שלישית מאולתרת בתחום התר"ח, באוהל חמ"ל הרבנות, עם חיילי הרבנות הצבאית, הרב הצבאי רס"ן אריק הורביץ חיזק בדבר תורה ואמונה ברוח השעה, האוכל היה משאריות השבת ומשלוחים של אזרחים שהציפו את המחנה בעגב שבת עם מכתבי אהבה לחיילים, למתנדבים ולשוטרים. את צאת השבת כבר קיבלנו בצפירות אזעקה סל מט"ח טילים נוסף שהזכיר לכולנו כי טרם תמה המשימה.