הבעיה הגדולה זה הפחד", אומר יואב ללום. "אנשים חיים בפחד. פנה אליי אב למשפחה שהגיעה מחו"ל. הוא עזב שם בית גדול ועסק משגשג. הילדים שלו למדו בבתי ספר של גויים. הוא בא לרשום אותם כאן לישיבות. הוא גילה עקשנות, נלחם ובסוף הצליח.
כאשר הגיע לרשום את הבת שלו לסמינר תיכוני של בית יעקב לשנת הלימודים הבאה שמתחילה בספטמבר הקרוב, התברר לו שההרשמה נסגרה, למרות שהיא רק מתחילה בפברואר. המנהלים עשו את ההפרדות העדתיות שלהם. לא נשאר מקום מעבר למכסה.
"שלחנו מכתב למשרד החינוך ולעירייה. הם הסמכות לשיבוץ תלמידות ופיקוח על רישום התלמידות. אמרתי לאבא: ´תוך 24 שעות מתחילים להתנכל לבת שלך שעדיין לומדת בבית הספר היסודי´. זה לא ייאמן. למחרת מישהו מצוות בית הספר נתן לבת את העתק המכתב ששלחנו למשרדים. המשפחה נכנסה ללחץ. תשמע, זו מאפיה. זה סחר בבני אדם. האבא המבוהל ירד מכל העסק. הבת שלו תלך עכשיו לבית ספר נחות, כי הם העזו יותר מדי".
ללום מדבר על המכסות לתלמידות הספרדיות. חצי שנה אחרי שפוצץ באמצעות הבג"ץ את פרשת עמנואל, שהסתיימה בהפגנות ענק של החרדים ובמאסר של עשרות הורים שסירבו לשלוח את בנותיהן ללמוד יחד עם התלמידות הספרדיות, יוצא ללום למלחמה הבאה שלו נגד האפליה הקיימת בסמינרים לבנות בירושלים. מדובר במאות בנות ספרדיות שסיימו את בתי הספר היסודיים של בית יעקב והן מנסות להתקבל לשלושה סמינרים מרכזיים בעיר, אבל רק חלקן מתקבלות בהתאם למכסות העדתיות, לקשרים או לכסף. בימים אלה שוקד ללום על העתירה שיגיש לבג"ץ בקיץ הקרוב. "זו פרשת עמנואל כפול אלף", הוא מבטיח.
"השלכות לכל החיים"
שלושה סמינרים יש בירושלים, והם נחשבים סיירת העלית של בתי הספר התיכוניים לחרדיות בעיר. סמינר בית יעקב דרכי רחל (או סמינר מנדלסון, ע"ש המנהל הרב שעיה מנדלסון); סמינר בית יעקב למורות וגננות ברחוב ברנדייס (סמינר הרב בנימין שרנסקי), וסמינר בית יעקב הליטאי חדש ברחוב מלכי ישראל (סמינר הרב שעיה ליברמן).
קרוב ל-2,000 בנות היו רוצות להתקבל השנה לשלושת הסמינרים הללו. ללום אומר כי 800 מוותרות מראש על התענוג, והולכות מיד לסמינרים ספרדיים חלשים יותר, כי הן מבינות שאין להן סיכוי להתקבל. 1,200 התלמידות הנותרות, אשכנזיות וספרדיות, מנסות את כוחן, אבל אז מתברר כי לאשכנזיות יש יתרון מובנה ורובן כבר בפנים.
"ההרשמה בעצם נסגרת לפני שהחלה", אומר ללום. "אם תבקש להתחיל ללמוד בספטמבר הבא יאמרו לך´אין כבר מקום´. אם אתה מתעקש, תקבל עבור בתך טופס רישום, יזמנו אותה לבחינה וגם אם היא תעבור היא לא תתקבל. הם יודעים מי הבנות ומה המוצא העדתי שלהן. אלה רשימות של שוק עבדים, מי משובח יותר. יש כאן שכבות של העדפה, יש אינטרסים, יש יוקרה, אבל בעיקר אפליה. אם יש 50 מקומות בכיתה, תהיה בטוח שלא יתקבלו יותר מ-15 ספרדיות, ולא הציונים הם שקובעים".
איך אתה יכול להוכיח?
"אפליה נבחנת במבחן התוצאה. בסמינרים האלה יש 70 אחוז אשכנזיות ו-30 אחוז ספרדיות. יש לנו עדויות ותצהירים על התהליך שנגיש לבג"ץ. הם מנפים את הבנות כמו שניפו את לחם הפנים בבית המקדש. לא מדובר בדרישות לימודיות, רק בדרישות עדתיות. ספרדיות עשירות יכולות להתקבל, כי מתחשבים שם בכסף שהמשפחה שלהן יכולה לגייס. בעמנואל דיברנו על 70 בנות. שם ההתנהלות הייתה מטומטמת. הקימו מחיצות באמצע בית הספר בין אשכנזיות וספרדיות. כאן זה הרבה יותר נרחב, אבל גם הרבה יותר מתוחכם".
למה כל כך חשוב להן ללמוד שם?
"כי ההשלכות הן לכל החיים. הבנות נחשבות מוצלחות יותר. הן מצטיירות טוב יותר בחברה. השידוך שהן יקבלו יהיה הרבה יותר מוצלח. הורים ישלמו הרבה כדי שהבן שלהם ישתדך עם נערה שבאה מהסמינרים הללו. משום כך היא גם תעלה פחות להורים שלה, אחרי שיסדרו לה חיתון. נערה שלמדה בסמינר ספרדי תתקשה למצוא חתן".
אשכנזי לא יתחתן בשום מקרה עם ספרדייה.
"זה ברור, אבל אני מדבר על בני העדות שלנו. האליטה תיקח רק את מי שלמדו אצל האשכנזים".
בית ספר לפרענקיות
הקרב של ללום התחיל ב-2006 אחרי שלא קיבלו את הבת שלו לבית הספר היסודי של בית יעקב בקריית משה, בטענה שאשתו לא הייתה לבושה לפי התקן החרדי. מנהלת בית הספר, יוכבד אלישיב, כלתו של מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, פרסמה מכתב עם תיאורים מזעזעים על הלבוש והאיפור של הגברת. ללום פנה כבר אז לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, ובסופו של דבר הועברה בתו בהסכמתו לבית ספר אחר ברשת. היום, בעקבות פרשת עמנואל, עזבה הבת גם את בית הספר החדש והיא לומדת במקום אחר, פרטי. זה היה מחיר אישי נוסף ששילם ללום, אחרי שהפך במהלך ימי הפרשה הסוערים לנרדף ונשלח לדירות מסתור.
הבעיה בינתיים רק מחריפה. "בשכונת הבוכרים ישנן מאות בנות ספרדיות שמחפשות סמינר", מספר ללום. "כל שנה המנהלים בסמינרים והמנהלות בבתי הספר ברשת שוברים את הראש. הם אומרים´יש יותר מדי פרענקים שמתדפקים על דלתותינו, אז בואו נקים בית ספר לפרענקיות´. הקימו את הסמינר ע"ש מרגלית יוסף, אשתו המנוחה של הרב עובדיה. אילו היו מגדירים את הסמינר הזה כמו מוסד אזורי שמקבל את כולן, הייתי בעד. אבל זה לא מה שקרה. בית הספר הזה הפך לסיפון הביוב של הספרדיות. שולחים אליהם את התלמידות הפרענקיות מכל העיר, אחרי הסינון ואחרי שהסמינרים הנחשבים לוקחים את התלמידות הטובות. יש הורים ספרדים ששולחים את הילדים שלהם לבית מרגלית מלכתחילה. הם מוותרים על כל המאבקים. יש הורים רבים שמשאירים את הבנות בבית".
אתה שלחת את הבת שלך לבית ספר פרטי.
"נכון, אני לא אשלח אותה לסמינר שכולם קוראים לו אצלנו ´תחנת הסגר´. יש לי שלושה בנים ובת. אני מקווה שלא יהיו לי עוד בנות בגלל כל הבעיות הנוראות הללו".
למה הספרדים לא גאים בבתי הספר שלהם? שיטפחו אותם. שיעלו את הרמה.
"קל לדבר. מי שלא נמצא בפנים לא יודע מהי ההשלכה היומיומית. האמהות יושבות בגינה השכונתית וכולן יודעות שאחת מהן או שתיים שלחו את הילדות שלהן לבית ספר מחוץ לשכונה. לבת הזו אין אף חברה בשכונה. היא נוסעת בכל בוקר 40 דקות לבית הספר, שגם כך נחשב בית ספר למצורעות, רחמנא לצלן. ולמה? רק בגלל שהיא ספרדייה".
אריה דרעי התחיל במלחמה הזו נגד המכסות. גם ח"כ הרב חיים אמסלם מדבר על זה. למה זה לא מצליח?
"דרעי התחיל כמה מהלכים יפים, אבל נשאר לבד. הוא דיבר על מוסדות ספרדיים, הודיע שמי שלא ישלח את הבנות שלו לבתי הספר שלנו לא יוכל לקבל עבודה במוסדות ש"ס. הבנות של הרב עובדיה עצרו אותו. הן לא רצו שהוא יקבע איפה הילדים שלהן ילמדו. אלי ישי שולח את הבנות שלו לבית יעקב ביסודי, ואחר כך לבית יעקב החדש של הרב ליברמן. אמסלם שולח את הבנות שלו למוסדות ספרדיים. זה ייאמר לזכותו. אבל עזוב, בוא נניח שהרב עובדיה בונה עכשיו בית ספר מפואר. כמה ספרדיות יירשמו לדעתך?".
כולן.
"אף אחת לא תירשם, גם אם יהיו שם בריכות שחייה וארוחות´הכל כלול´. אם יקום בית ספר של ש"ס זה ייחשב נחות מלכתחילה. אצלנו, אם אתה פורץ דרך זה לא יתרון, זה חיסרון. קח את חיים אמסלם, או יואב ללום, או הרב יחזקאל פוגל, מנהל הקמפוס החרדי, או אפילו עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה שהקימה את המכללה המקצועית. גם מי שהולך לנח"ל החרדי בבעיה, אל תטעה. אנחנו נחשבים אנשי הההשכלה הישנה, המשוקצת".
רפורמים?
"בדיוק".
אלי ישי מתגאה בחיילי הנח"ל החרדי.
"ישי אינו מנהיג שצריך להתייחס אליו. בלי קשר אליו אפשר לומר שהציבור החרדי לא קופא לגמרי על שמריו. יש תהליכים שקורים בגיוס לצבא. יש נחל חרדי, יש שחר מודיעין. כל תזוזה צריכה להיבדק. אני לא הייתי רוצה שאברך שלומד בכולל יום שלם, אבל באמת לומד, ילך לצבא. כל מי שלא לומד צריך ללכת לצבא".
העירייה לא מתערבת
נחזור לאפליה. באפריל 2006, זמן רב לפני פרשת עמנואל, הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבית המשפט המחוזי נגד משרד החינוך בעקבות תופעות האפליה בסמינרים של בית יעקב. בית המשפט קיבל את העתירה והורה למשרד החינוך ולעירייה לקבוע נהלים ולבנות תוכנית פיקוח על אמצעי המיון ושיטת הקבלה של מוסדות החינוך הללו. השופטת יהודית צור קבעה כי "התשתית העובדתית מעלה חשש כי הליכי הרישום למוסדות נגועים בהיעדר שוויון על רקע עדתי. אני מחייבת תוכנית פיקוח אפקטיבית ושקופה, שתפעל לחיסול כל אבק של אפליה".
לפני חודש וחצי פרסמה מבקרת עיריית ירושלים שלומית רובין דוח חמור, שמלמד כי לא נעשה דבר עם פסק הדין. העירייה, מתברר, ניסתה לגבש במהלך 2007 מבחני קבלה אחידים בתיאום עם מנהלי הסמינרים. הפרויקט עלה חצי מיליון שקל למשלמי הארנונה. בסוף החליטו מנהלי הסמינרים לסגת מהתוכנית. אחד מהם, על פי דוח המבקרת, הודיע כי "לא ייתן לגוף שלטוני להתערב בהחלטותיו". בינואר 2008 ירדה גם העירייה מהרעיון.
יואב ללום: "אני מגיש עתירה חדשה עם כל הפסקים והדוחות הללו, יחד עם תצהירים של הורים ואינסוף עדויות אחרות. לכולם ברור שיש חוסר פיקוח, אין נוהלי הרשמה ויש מכסות שיבוץ. העירייה יכולה להתערב. יש לה סמכות שיבוץ. ישבתי עם ניר ברקת לפני הבחירות. הוא הבטיח שנסגור את העניין הזה. הוא אפילו לא מתחיל ליישם את האמירות שלו. ברקת משתף פעולה עם מנהלי המוסדות נגד הציבור המזרחי-חרדי".
הוא גזען?
"לא, הוא פוליטיקאי. צריך להבין שלא מדובר כאן בהיי-טק. זה חינוך. כל מנהל מוסד מחליט את מי הוא מקבל, את מי הוא זורק, את מי הוא משאיר. למנהל במוסד חרדי יש יותר כוח משר חינוך. הוא יכול לבצע סלקציות. אלה שאלות של חיים ומוות ברמה החינוכית. למה שלא תוקם ועדה חיצונית של רבנים, שתדון בכל מקרה לגופו. לא הייתה לי בעיה אם מוסד כלשהו היה מגדיר נוהלי קבלה, עם קריטריונים שחלים בצורה אחידה, מפינה לפינה, על כל העדות והמגזרים".
פרשת עמנואל והרעש הציבורי לא סייעו לכם להילחם בתופעה?
"פרשת עמנואל הייתה רעידת אדמה. היו לה הישגים מרשימים, אבל גם כישלונות. ראשית, השד העדתי במגזר החרדי יצא מהבקבוק. שנית, זה היה גם בום בינלאומי. אין כמעט עיתון בעולם שלא כתב על הפרשה בעקבות ההחלטה של בית המשפט לשלוח את ההורים לכלא. מצד שני, לא היה צריך לשלוח את ההורים לכלא. גם גזען מכוער לא צריך לשבת שם. מאז עמנואל לא חל שינוי, גם אם יש התעוררות אטית. ח"כ הרב אמסלם נתן דחיפה לעניין. מה שקורה בירושלים מלמד שעדיין לא קורה הרבה, למרות הכל. צריך לבער את האפליה, אבל גם את תחושת הנחיתות בקרב הספרדים. זה שאתה עדיין מעז לדבר היום על סמינר אשכנזי וספרדי, זו הבעיה".
(באדיבות "מעריב")
הצגת כל התגובות