חברי משפחות פורום הגבורה הגיעו גם היום (שני) לכנסת, והשתתפו בוועדות השונות ונפגשו עם חברי הכנסת והשרים.
במהלך דברים שנשאו בוועדות, התייחסו האחים השכולים לצוואות שהותירו אחריהם הנופלים ודרשו מחברי הכנסת והשרים להמשיך את הלחימה עד הסוף, בכדי שמות יקיריהם לא יהיה לשווא. בנוסף, דרשו האחים השכולים לעצור את הסיוע לעזה וכן את ההתפרעויות על גדר רצועת עזה.
אשר גדליה, אחיו של לוחם דובדבן, רס"ל יוסף מלאכי הי"ד שנפל בשבעה באוקטובר, סיפר הבוקר בוועדת הכספים כיצד הודיע להוריו על נפילתו של אחיו, ועל ההבנה שהודעה דומה נוספת יכולה לבוא. "את אחי אנוכי מבקש. באנו לפה מפורום הגבורה של המשפחות השכולות כדי להגיד את המובן מאליו. אני עדיין במילואים עדיין לוחם, ואני באמתי ביחד עם המודיעים למשפחה שלי הודענו ביחד להורים שלי שאח שלי נהרג. אני חזרתי להילחם, ואני יודע שעוד הודעה כזאת יכולה לבוא".
האח השכול הוסיף: "אנחנו נלחמים כדי לשחרר את החטופים ולהכריע את חמאס. אנחנו מוכנים להילחם ומוכנים למות בשביל להשלים את המשימה שלנו. אנחנו נציב את התנאים שלנו, ונוריד את סינוואר על הברכיים בשביל שיעמוד בהם. זה לא ברור מספיק שיש ילד בן שנה בשבי ואנחנו מדברים איתם כאילו הכל סבבה, כאילו אין שותף שמימן את הטרוריסטים האלה. אני מקווה שאתם לא תעשו החלטות מדיניות שלא בכיוון הזה. זה המינימום שאתם יכולים לעשות בתפקיד שלכם".
ורד אנסבכר אחותו של רס"ן יהודה כהן הי"ד, שנפל בלחימה בצפון הרצועה\ דיברה אף היא בפני חברי הכנסת, ודרשה מהם לשנות את הקונספציה: "ביום הכיפורים האחרון יהודה והחיילים שלו אבטחו את הגדר. אחת מהמשימות שלו הייתה לשמור על השקט שם וכל הזמן היו שם התפרעויות מצד מחבלים. אחרי כמה ימים הוא נשאל למה הם לא פעלו בצורה אקטיבית, והוא ענה שהמדיניות של צה"ל היא שצריך להכיל, הם סתם מתגרים בנו, הם לא יכולים לעשות לנו כלום. כולנו יודעים למה הכלום הזה גרם".
"אתמול", הוסיפה האחות וסיפרה: "בחדשות אני שומעת שוב שיש התפרעויות על הגדר, ושוב מכילים כי הם לא יכולים לעשות כלום. אנחנו רואים משאיות של סיוע הומניטרי נכנסות לעזה ומדברים לתת לרשות הפלסטינאית להנהיג ולהוביל את עזה. כולנו מבינים לאן הקונספציות האלה הובילו אותנו עד עכשיו, ולא יכולתי שלא לבוא ולהגיד - אין סיכוי שאנחנו חוזרים על אותם הדברים, על אותם הקונספציות שהיינו שבויים בהם כולנו. יש לנו מטרות, אנחנו לא יכולים לסיים את המלאכה, לא יכולים לסיים את הלחימה, בלי שאנחנו חותרים למיטוט החמאס ולשליטה ישראלית ברצועה. הדרישה שלנו היא לניצחון מוחלט".
אחותה, יסכה שמתגוררת בעוטף עזה, דיברה אף היא בפני חברי הכנסת ואמרה: "שאלתי את יהודה איך נוכל לחזור הביתה אחרי מה שהם עשו לנו, והוא ענה לי 'אל תדאגי, הפעם זה יהיה אחרת', והייתה לנו תקווה לשינוי. בשבוע שעבר בקבוצה של המושב דיברו על משפחות שרוצות לחזור למושב, ושאלו איפה קונים מנעולים לממ"דים, כי הממ"ד כבר לא רק נגד טילים אלא גם נגד מחבלים שיכולים להגיע. אותי השיחה הזאת טלטלה. כל התקווה והאמונה שיכול להיות שינוי אמיתי ותפיסת ביטחון חדשה, פתאום היה פחד גדול שכל החללים שנפלו במלחמה, לא הביאו לשינוי ולא הביאו לביטחון. יש לנו הזדמנות עכשיו להפוך את המשבר לשינוי אמיתי ולשינוי תפיסתי".
אביטל חוטר, אחותו של מח"ט הנח"ל יהונתן שטינברג הי"ד שנפל בשבעה באוקטובר אמרה: "אני נמצאת פה בתחושה שחלק ממקבלי ההחלטות איבדו את הרצון לנצח. איבדו את הרצון לעשות מהלך היסטורי שבו אנחנו צריכים להכרית את הרוע. אני לא מבינה איך חיילי צה"ל קיבלו הוראה לא לירות במי שיורה לגדר. המשפט הזה מחלחל אותי. איך משהו במדינת ישראל יוכל להסתכל בעיניים של המשפחה השכולה הבאה שהבן שלה ייפול כתוצאה מההחלטה הזאת, ויאמר לה שהבן שלה לא נפל לשווא. נשארנו בשישה באוקטובר. לא הבנו מה קורה. אנחנו מעבירים סיוע מתוך ידיעה ברורה שהוא מגיע לאויב. אנחנו לא פועלים באופן שבאמת יכריע את המערכה".