ישיבה מיוחדת, לציון יום השואה הבינלאומי, נערך היום (שלישי) בכנסת, בסימן שורדי השואה לאור המלחמה בעזה. בישיבה השתתפו שורדי שואה שבני משפחתם בשבי, שורדי שואה מעוטף עזה, שר הרווחה יעקב מרגי, סגן השר במשרד רוה"מ אורי מקלב ושגרירים זרים. בישיבה סיפרו השורדים על הטראומה הכפולה והזיכרונות הקשים בעקבות אירועי שמחת תורה.
אחד הדוברים היה ניצול השואה, מנחם הברמן בן ה-96, שסיפר על התלאות הרבות שחוו משפחתו בשואה ועל התקומה והתקווה בארץ ישראל. הברמן תיאר בוועדה כיצד בכל יום היה עובד במשרפות ומול עיניו חלפו 8000 איש ביממה.
הברמן סיפר על המראות הקשים שראה במשרפות. "ראיתי אנשים נכנסים עם כיפה ובלי כיפה, עם זקן ובלי זקן", הוא אמר. "הם כולם נרצחו באותה צורה".
הברמן הדגיש את החשיבות של אחדות כדרך לנצח את הרוע. "יש רק דרך אחת לנצח את הרוצחים", הוא אמר. "זה להיות מאוחדים מאוחדים מאוחדים. רק ככה ננצח את הרוצחים".
שורדת השואה, צילי וונקרט סבתו של עומר וונקרט שנמצא בשבי החמאס סיפרה: "נולדתי בצ׳רנוביל, באוקטובר 1941 לקחו אותנו ברכבת, ואז ברגל. אבא החזיק אותי בכרית, כשעל הגב שלו - הציוד שלי. אמא זרקה את המזוודות לאחר שלא יכלה לסחוב אותן עוד. היינו בלי כלום. הגענו לדז׳ורין.
"בסוף המלחמה אני זוכרת את ההפצצות של הנאצים על הגטו שלנו. אנשים מתו לא רק מהפצצות, אלא גם מרעב ומחלות. כשיצאנו מהגטו חזרנו לרומניה. לישראל הגעתי ב-1965, עם ההורים. באתי כאשה נשואה, אבל הבנים שלי נולדו בארץ. שמחתי שלא יגדלו בתור עולים חדשים.
"עומר הוא הנכד הראשון שלי, והוא חולה קוליטיס. הוא בסכנה. הוא צריך אוכל, הוא צריך תרופות. הם לא יתנו לו מה שמגיע לו. הם חיים מתחת לאדמה ללא אור שמש, וללא אוכל. עומר היה ילד חייכן. כולם רוצים לעזור - אבל אין עם מי לדבר. אני סומכת על הצבא שלנו, שאין כמוהו בעולם, חזק ואנושי. אני מקווה שיביאו את עומר הביתה, לאחיו, הוריו, ואליי - סבתא שלו. את השואה השנייה שלי. אז - לא הבנתי את הסכנה. היום - אני מבינה".
הצגת כל התגובות