שלושה חלקים נחלקים אזרחי ישראל בימים אלה.
החלק הראשון והרוב הגדול מתעניין בדיווחי אתרי החדשות על מלחמת 'חרבות ברזל – שמחת תורה / שבעה באוקטובר'.
החלק שני עסוק בחדשות הבחירות המקומיות.
והחלק שלישי עסוק בלטייל בעונת הפריחה המדהימה אשר בימים אלה מגיעה לשיא, ומאות ואלפי מינים של פרחים, פורחים ברחבי הארץ, והדבורים עטים עליהם ומוצצים את הצוף, והמראה מרהיב ביופיו.
כתבה זו מיועדת לחלק השלישי, מתוך תקווה ששני החלקים הנוספים יתעניין גם הוא.
אחד הפרחים שפורח בימים אלו, הוא התֻּרְמוּס המדהים. כך מרבדים עצומים של צבע כחלחל סגלגל ממלא את הנוף, והמראה מטריף ומרהיב ביותר, וממלא את הנפש כוחות חדשים. בכתבה זו נסקור מצפון לדרום, את מרבית אתרי הפריחה בארצנו הקדושה.
נתחיל מהסוף, עם מיקומי זהב למרבדי התורמוס:
- 'מצפתל' בירושלים בארמון הנציב.
- תל שוכו, ליד בית שמש.
- 'תל קטרה' הנמצא במרכז המושבה גדרה.
- 'שביל ישראל' מעל מושב מטע (מתחת ל'חירבת דורבן').
- נחל תבור ליד קיבוץ גזית בגליל תחתון.
- 'חורבת שרישה' לא רחוק ממושב בקוע, בין צומת נחשון למחלף לטרון.
- מימין הכביש המוביל לקיבוץ 'רמות מנשה' באזור זכרון יעקב.
- 'מצפה אריק שטרית' בישוב חמדת בבקעת הירדן.
- ליד מעין 'עין חשק' ברמת הגולן ליד קיבוץ גונן.
- בגבול שמורת גבעת המורה בצידה המזרחי (ליד העיר עפולה).
- בכניסה למלאכי השלום (מבוא שילה).
- בכביש שמימין לבית החולים ברזילי באשקלון[1].
ובעוד עשרות אתרים ברחבי הארץ (הרוצה לזכות את הרבים, ישלח במייל המצורף מטה תיעוד).
תורמוס בחז"ל
"והתורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים", פוסקים חז"ל במסכת שבת, שכן הוא שימש בעבר לאוכל לעניים, ומשכך הוא אינו מוקצה.
עד ימינו בעיר העתיקה בירושלים וברשות הפלסטינית אצל בני דודנו המוסלמים, גרעיני התורמוס נמכרים בתור מאכל, ובמלחמת העולם הראשונה, כששרר רעב עצום בירושלים בפרט ובארץ בכלל, התורמוס נאכל בידי התושבים.
הרמב"ם בספר רפואותיו תיאר את סגולות התורמוס, ובמסכת ברכות הובאו הוראות כיצד יש לשלוק את גרעיניו כדי שיאבדו את מרירותם ויוכשרו לאכילה.
טיהר רשב"י את טבריה בעזרת תורמוס
צמח התורמוס שימש את התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בטיהורו את העיר טבריה. רוב מקורות חז"ל מתארות את טיהור טבריה ע"י רשב"י באופן ניסי: בכל מקום בו רשב"י פיזר את התורמוסים, היה המת צף ועולה. כותי אחד לגלג על מעשיו של רשב"י וניסה אותו, והטמין מת מאזור שרשב"י טרם טיהר במקום שטיהר, ועונשו היה רע ומר. רשב"י גזר שזה שלמטה יקום וזה שלמעלה ירד, וכך הווה, והכותי מת במקום.
מאידך, בתלמוד בבלי מסכת שבת (דף לא, א), הובא שהיה זה מבחינה 'בּוֹטָנִית' ('תורת הצמחים'). כך בשל חשש טומאת מתים בטבריה - רשב"י שתל תורמוסים, והיה אם צמח, היה זה סימן שנקבר שם מת - שכן הריקבון הצמיח מהר את התורמוס ונאסר על כהנים לגור שם. המקומות בהם לא צמח התורמוס (או שצמח מאוחר יותר) - נוקו מחשד טומאת מתים, וכהנים יכלו להתגורר בהם.
ראה מקורות: ירושלמי שביעית פ"ט ה"א. מדרש רבה בראשית עט, ו. בבלי עירובין לה ע"ב. בבלי שבת ל"ג ב'.
על פי חלק מהחוקרים, צמח התורמוס של ימינו, זהה לצמח התורמוס בו טיהר רשב"י את טבריה, ומשכך, נמליץ לגולשנו לצאת לטבע, להביט בתורמוס, וזולת יופיו המרהיב – ללמוד את סוגיה זו בעיון של "טיהר רשב"י את טבריה" לצד פריחתו המרהיבה.
נדגיש שאין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך.
[1] חלק מהמידע הובא באתר למטייל בישראל.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות