התכנית 'יש עם מי לדבר' בגלי צה"ל, עומדת לרדת מקו השידור, אחרי יותר מ-20 שנות פעילות.
אין לי מושג מה השיקולים של מפקד התחנה, יצחק טוניק. מה שבטוח שלא תמיד הם שיקולים נקיים. את התכנית הנפלאה 'הפוגה' של דודו אלהרר הוא העיף מכל המדרגות, מיד אחרי שמונה למפקד גל"צ. לא זו בלבד, אלא שהיה לו האומץ לומר בפה מלא, שזה בגלל שהתכנית ימנית מידי בשבילו. ואולי זה אינו אומץ אלא חוצפה?
בכל אופן, די חבל על 'יש עם מי לדבר'. איתרע מזלי, או לא איתרע, וברוב הימים אני שב מעבודתי בדיוק בשעה שבין שלש לארבע. ומכיון שהרדיו במכוניתי מכוון דרך קבע על 104 FM, אני מוצא את עצמי מאזין לקולותיהם המתחלפים של ארבעת המגישים. לציניות הרייכרית, לממלכתיות האחימאירית, לצעקנות הליפשיצית.
ואמנם, רוב הדוברים שם אינם מגיעים מהאקדמיה. הרי בדיוק בשביל זה קיימת התכנית. וזה בדיוק גם מה שמספק לה את הצבעוניות שלה, ואת הסקאלה הרחבה של המגזרים והשכבות שהיא מייצגת. אני אישית אוהב מאוד לשמוע את דעותיהם והנמקותיהם של פשוטי העם. ואגב, חלק מהמנהיגים הבכירים שלנו אינם אלא אותם פשוטי עם חסרי השכלה, שמזלם התמזל להם, ובלי להזכיר שמות.
אבל כמה פעמים מצאתי את עצמי לוחץ על מתג הכיבוי של הרדיו-דיסק, ומדליק אותו רק אחרי שאני בטוח שהמאזין התורן כבר עף מהשידור. ולא נעים לי לומר, בכל הפעמים זה קרה כשמאזין חרדי היה על הקו.
יש איזו פתאטיות המיוחדת למאזינים החרדיים שמתקשרים ל'יש עם מי לדבר'. מדובר, לרוב, בחרדים המחוברים לתקשורת במידה זו או אחרת. ובמילים אחרות – כאלו הפתוחים יותר משאר אחיהם. ומכח זה, הם בטוחים שהם מבינים את השפה החילונית, והם ידעו כיצד לדבר איתם – עם התקשורת העוינת והמרושעת, איך להעמיד אותם במקום. שים אותם ליד גבי גזית, ותוך דקה הלך הגזית יחד עם הגבי ויחד עם הסבים החרדיים שלו.
באותה פתאטיות מיוחדת, כל אחד מהם משוכנע שהוא האיש הנכון, במקום הלא נכון. כל אחד מהם בטוח, שכישורי ההסברה המעולים שלו – זה בדיוק מה שחסר לציבור החרדי, רק שהציבור עוד לא הבין את זה.
אבל האמת היא שהחבר'ה האלו הם בדיוק האחרונים היכולים לייצג את הציבור החרדי. אתה שומע אותם דוחפים לחצי דקת השידור שלהם את כל הקלישאות האפשריות, החבוטות, השחוקות וחסרות הטעם, המשניאות כל כך את הציבור שאותו הם מתיימרים לשווק. ויחד עם זה, משתדלים להפגין בקיאות בתקשורת, להזכיר בנשימה אחת את כל ההצגות האחרונות ב'קאמרי' ואת כל הסדרות בטלוויזיה, ולגלות על הדרך איזה קבוצת כדורגל הם אוהדים.
אז זהו. זה הפסיק להיות נסבל. אני מניח שהכשרונות האמיתיים של הציבור החרדי ספונים באהלה של תורה, ותורתם אומנותם ואמונתם. הם, כנראה, אינם מתעניינים במיוחד בתקשורת, ובודאי שלא טורחים להתקשר ל'יש עם מי לדבר'.
ואותם שכן מתקשרים, הם הם הצד השמח היחיד שיש בהחלטה על סגירת התכנית הזו.
הצגת כל התגובות