החרדים ויום העצמאות: לא הכל שחור לבן // דעה 

היום הזה מעורר בכל חרדי תחושות מעורבות. מצד אחד, כל המדינה חוגגת, מצד שני, הרי חינכו אותנו שאין על מה לחגוג...

אי אפשר לחגוג, אבל אי אפשר גם להתעלם. אפילו ה'נטורי קרתא' מציינים את היום הזה בדרך משלהם...

הקונפליקט הוא גדול: מצד אחד אנחנו חיים כאן, בתוך העם היושב בציון, מצד שני, הציבור החרדי מרגיש כל כך מנותק ממושג "הישראליות" המודרנית-ליברלית.

תיעוד היסטורי מהרגעים הנדירים במעלה החמישה - מזווית מיוחדת 

חיים רוזנבוים|13:42

השאלות הן נוקבות: מהו המקום שלנו כחרדים בחברה הישראלית? מהו המקום שלנו כחרדים למול סמלי המדינה? למול צה"ל? ביחס לחגיגות - וביחס ליום הזיכרון לחללי צה"ל וימי האבל הלאומיים?

ננסה לגעת בעדינות בנושא הזה בשורות הבאות.

במאמר המוסגר יצוין שהביטוי "יום הזיכרון" אמור להיות משויך לאחד הימים הקדושים בשנה, "מקדש ישראל ויום הזיכרון", ולא ליום לציון אבל, חשוב ככל שיהיה.

ובכן, יהודי חרדי ממוצע מרגיש מאוד לא בנח עם מה שהמדינה הזו מייצגת. יהודי חרדי מתקשה להרגיש מחובר, או חלק מהמושג "ישראלי", גם אם הוא משתדל לאהוב כל יהודי. וכן, גם את זה שקורא לו 'פרזיט', וגם את זה שמצייר אותו עם מזוודות מזומנים, כאשר רק האף הארוך חסר כדי להשלים את הקריקטורה בנוסח ברלין 1939.

בעוד אנו מחויבים ל'אהבת ישראל', מפה ועד לחגוג - הדרך ארוכה. על מה בדיוק לחגוג? על זה שבמדינת ישראל בתי המשפט כופרים בתורת משה? על זה שהמציאו ספר חוקים שלם, בשעה שהעם היהודי מחזיק מזה אלפי שנים בספר חוקים שנכתב על ידי הבורא בעצמו?

על מה לחגוג? על זה שמתירים להכניס חמץ בפסח למוסדות ציבוריים? על כך שמותר למכור בשר 'דבר אחר' ברחובה של עיר? אולי על כך שראשי המדינה הם ברובם יהודים המחללים שבת בפרהסיא שיינם יין נסך?

צריך לומר ביושר: המדינה הזו אינה מדינה יהודית. היא אולי המדינה של העם היהודי, אבל היא לא יהודית באופי שלה. כי במדינה יהודית רכבים אינם אמורים לנסוע בשבת, וסוחרים לא יותרו לקיים מקח וממכר. במדינה יהודית, לא ייתכן שיחייבו חיילים לשמוע שירת נשים. במדינה יהודית לא ייתכן שיהיו מסעדות ללא הכשר.

דמוקרטיה? מי אמר שדמוקרטיה היא דרך התורה? אבל זה כבר נושא אחר.

אם עוד נותרו "שאריות" קטנות לאופייה היהודי של המדינה, כמו נישואין וגירושין וחוק הכשרות בצה"ל, גם בזה מנסים לפגוע אי אלו גורמים.

זכורה היטב זעקתו המדויקת של מרן הרב ש"ך בנאום השפנים המפורסם: "במה אתם יהודים?!"

אבל יש גם צד שני.

יהודי חרדי צריך להודות לבורא על קיום מצוות יישוב ארץ ישראל. יהודי צריך להודות על כך שארץ הקודש מיושבת בידי יהודים ולא בידי בריטים או טורקים. יהודי צריך להודות ולהכיר טובה על כך שיש כבישים ושדות, חנויות ובתי כנסת, בארץ שהייתה מדבר שממה לפני פחות ממאתיים שנה. משום מה, מצוות ישוב ארץ ישראל הפכה לנחלת ה"מזרוחניקים" (במלעיל) בלבד - וחבל שכך.

צריך להודות לבורא, וצריך גם להכיר טובה לאלו שנלחמים עבורנו, לאותם חיילים שמסכנים את חייהם בשביל כולם - כולל בשבילנו החרדים. האם ללכת לצבא? ידועה דעת גדולי ישראל בנושא - וזה לגמרי מיועד לטור נפרד.

אבל כן, גם לחרדי מותר לבכות ביום השואה, ובערב יום העצמאות לזכר הקדושים שנפלו עבורנו, גם אם היום הזה נוצר על ידי המדינה שלא כל כך מייצגת אותנו. עזבו את התאריך. עם ישראל בוכה וזוכר - אפשר וחובה לכבד.

וגם החרדים מחויבים לשאת בנטל בדרך כזו או אחרת. לומדי התורה נושאים בנטל בהחזקת עולם על ידי סוגיות דאביי ורבא ובכך מקיימים גם את חובתם האזרחית. אך מי שאינו לומד מחויב גם הוא לגורל העם, וצריך למצוא דרך לעשות את זה על דעת גדולי ישראל.

ובחזרה ליום העצמאות. האם לחגוג? לא. המדינה כמו שהיא נראית כיום אינה מייצגת את רצון השם בעולם, אינה מקדשת את שמו, ואינה תואמת לחזון האלוקי של "ויתנו לך כתר מלוכה".

אבל מותר לכבד. את אלו שכן חוגגים, את אלו שכן מתאבלים יום קודם, כי אחינו ובשרינו הם.

יהי רצון שיתקיים בנו בקרוב את אשר אנו אומרים ביום הזיכרון האמיתי: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".