בנק דיסקונט יפצה עובד שהופלה לרעה בשל גילו

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

האיש, כיום בן 59, החל לעבוד בבנק דיסקונט לישראל בשנת 2002 כמנהל פרויקטים תחת חוזה אישי, ונחשב לעובד מוערך שפעל לשביעות רצון ממוניו. מה רבה הייתה הפתעתו כאשר בשנת 2013 הוא זומן לשימוע לפני פיטורים, כחלק מהליך ההתייעלות שעבר הבנק.

פוטרתם שלא כדין?

פנו ל-עורך דין עבודה

במסגרת השימוע, הועלתה האפשרות לפיה ימשיך בתפקידו בתנאים שונים, אולם העובד סבר שמדובר בהצעה "מקוממת". לאחר מספר התכתבויות בין העובד למחלקת משאבי אנוש הוא קיבל מכתב פיטורים.

שבועות ספורים לאחר סיום עבודתו, קיבל העובד הצעת עבודה להתקנת כספומטים בחברת הבת של דיסקונט, מרכנתיל, ונענה לה.

ואולם, הפרויקט לא יצא לפועל, לאחר שמחלקת משאבי האנוש בבנק דיסקונט לא אישרה את כניסתו של העובד לחצרי הבנק.

בשנת 2014, הגיש העובד הפגוע תביעה לפיצויים על נזקיו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

התובע תבע מבנק דיסקונט פיצוי בסך 683,640 שקל, בטענה שגרם לו עוגמת נפש רבה כאשר הפלה אותו לרעה אל מול עובדים צעירים ופחות מנוסים ממנו, שקיבלו קביעות.

לדבריו, הבנק הפר את התחייבותו להעניק לו קביעות, מנע ממנו לעבוד עם בנק מרכנתיל, וערך לו שימוע בחוסר תום לב, בזמן שכבר החליט מראש על פיטוריו.

מבנק מרכנתיל דרש התובע 57,000 שקל, בטענה שהתקשרו בהסכם עבודה מחייב.

הנתבעים הכחישו את זכותו של התובע לפיצויים כלשהם.

בנק דיסקונט טען כי מעולם לא הובטחה לתובע קביעות, וכי פוטר במסגרת הליך התייעלות, ללא קשר לגילו.

לדברי הבנק, נערך לתובע שימוע כדין, לפני שהוחלט באופן סופי על פיטוריו. העסקתו הסתיימה לאחר שהתובע דחה, בין היתר, הצעה להפחתה בשכרו, ואף בחר לכנות הצעה לשכר חודשי בסך 20,000 שקל "תנאים של עבד".

בנק מרכנתיל הודה בכך שפנה אל התובע בהצעת עבודה, אך טען כי לא נכרת עמו הסכם עבודה כלשהו.

למה דווקא הוא?

השופטת חופית גרשון-יזרעאלי דחתה את התביעה נגד מרכנתיל, שכן חרף קיומו של משא ומתן מתקדם בין הצדדים, לא נחתם ביניהם הסכם סופי ומחייב.

כמו כן, השופטת הבהירה שהתובע נכשל להוכיח שהובטחה לו קביעות במקום עבודתו, ולא מצאה כל פגם בהליך השימוע, אליו זומן מראש ובכתב והגיע עם עורך דין. מעבר לכך, לאחר השימוע נעשו ניסיונות למשא ומתן בדבר המשך העסקתו, כך שהפיטורים לא היו עובדה מוגמרת באותה העת.

גם הטענה כי הפיטורים היו חלק מהליך התייעלות התקבלה על ידי השופטת. אך חרף זאת, השופטת קבעה כי הבנק לא הצליח להסביר מדוע פיטר דווקא את התובע ולא עובדים אחרים, בין היתר משום שסירב לחשוף את גילם של העובדים שהועסקו באותה מתכונת כשל התובע.

בנוסף, השופטת לא הבינה מדוע הבנק סירב לאפשר לתובע להיכנס לחצריו לשם ביצוע הפרויקט במרכנתיל, והגיעה למסקנה שנהג בשרירות ובחוסר תום לב כשפגע בפרנסתו.

לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי, והורתה לדיסקונט לשלם תובע 100,000 שקל כפיצוי עבור הפליה מטעמי גיל ועוגמת נפש. הבנק חויב גם ב שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד אביבה סיטבון צרפתי, עו"ד שיר-אל נקדימון
• ב"כ הנתבעות: יעקב מליקשביץ' ועירית באגון

עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עורך דין יצחק עזרא עוסק בדיני עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.