המקום היחיד בו יכולים לשיר בהתלהבות באמצע חודש חשוון "ליהודים הייתה אורה" בליווי מחיאות כף סוערות יכול להיות רק ערב לזכרו של הבעל מנגן הדגול ר' בן ציון שנקר שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 92 כשהוא מותיר אחריו נכסי צאן ברזל רבים.
מאות ממוקירי זכרו של שנקר התאספו הערב (מוצ"ש) בבית הכנסת ישורון בירושלים ושרו משיריו הרבים שמושרים בכל תפוצות ישראל פעמים רבות מבלי שיודעים שהוא זה שהלחין אותם לפני כמה עשרות שנים.
את הערב הנחה בעל המנגן אבי טיילור שאירח על הבמה את יצחק מאיר בשירה מלאת רגש, החזן צבי וייס בביצוע מבריק ל"אור חדש", צבי זלבסקי שהצטרף ל"מזמור לדוד", זלמן שטוב ומאיר ויינר שביצעו יחד את "ליהודים" ו"פדויי השם" ועוד אורחים שביצעו את יצירותיו המפורסמות ביותר של שנקר לקול שירת הקהל הרב ששר לאורך כל הערב עם הסולנים ובהתלהבות רבה.
בהתאם לזמן, הערב נפתח בשירת "המבדיל" בלחנו של ר' בן ציון ומיד אחריו "אשת חיל" ו"מזמור לדוד" שזכה בהמשך הערב לביצוע נוסף עם כל הזמרים.
לערב הגיע גם רבה של ירושלים, הרה"ג אריה שטרן שנשא דברים לזכרו והעיתונאי ידידיה מאיר שנשא אף הוא דברים.
בהתחשב בעובדה שמפיקי הערב לא נהנו מזמן עודף ורק ביום חמישי הוחלט סופית על קיומו מדובר בהצלחה של ממש וכולי תקווה שהערב שיערך בשנה הבאה יהיה מהודק הרבה יותר מבחינת כלי הנגינה והתכנית ומבחינת הזמרים האורחים.
הסמיכות של פטירתו של שנקר ליום פטירתו של קרליבך מעלה אסוציאציות, למרות השוני העצום בין השניים באופי ובהתנהלות, שניהם היו ממייסדי המוזיקה החסידית והיהודית כפי שאנו מכירים אותה. קרליבך סיפר כי היה מושפע מאד משנקר וכי אין שיר שלו שאינו מושפע מניגוני חסידות מודזיץ' שאת שיריה היה מבצע שנקר. גם בסוף ימי השבעה של קרליבך לא רבים מספיק העריכו את יצירתו שהפכה היום לקונצנזוס רחב. כולי תקווה שפטירתו של שנקר זקן ושבע ימים תתן עדנה לשיריו ורבים שלא הכירו אותו מספיק יאזינו לשירים וילמדו יותר על האיש הכי גדול בהשפעתו על המוזיקה היהודית ב-70 השנים האחרונות.
נקודה לסיום, הקהל בערב היה ברובו מבוגר יחסית אם כי בהחלט נראו פה ושם צעירים אך מעטים מידי. שנקר היה המלחין החסידי החשוב ביותר בדורנו וחובה שגם צעירים יכירו את שיריו הרבים והמצוינים ויבינו איכות אמיתית מה היא.