יצחק אבינו אהב אוכל? // הרב בורודיאנסקי

(צילום: שאטרסטוק)

שיח הבדלנות וההרחקה מונע מלחבר לעולמה של תורה נערים רבים, וגורם לריחוק גדול של נערים מהיכלות ה', שיח ההשגבה כביכול של חלקים מהתורה ומחיי היהדות, גורם לנער החי חיים עכשווים להתרחק ממושגים מושגבים ובלתי מונגשים.

לפני מספר שנים ניהלתי שיחה אישית עם תלמיד שחקר ודרש אודות סוגיות מסוימות בחיי היהדות, סוגיות שאינם מדוברות, ומה שכן מדובר הוא נשגב ונבדל ושלכך הנער הסתקרן ולא מצא מענה וגם כשמצא זה היה מוטעה ומגמתי, באומץ רב הוא פתח את סגור ליבו ושאל את השאלות המנקרות בראשו, וכשנאמרו לו התשובות הכל כך פשוטות והכנות, הוא לא האמין שכך הם פני הדברים וסר מדרכו.

באחת מהישיבות שלמדתי היה תלמיד שסיים את הש"ס, והוא הגיע להזמין את אחד מרבני הישיבה לסיום הש"ס, אותו רב שאל את הבחור האם הוא סיים גם את המסכת היחידה ממסכתות סדר טהרות שיש לה תלמוד על הסדר בתלמוד הבבלי, והבחור ענה שלא כי לא נהגו ללמוד אותה רווקים, ענה לו הרב "אבל זה גם חלק מהתורה ולכן לך ללמוד גם אותה".

היכולת להנגיש את היהדות והתורה חוקיה וסודותיה מחד ולשמור על קדושתה ונשגבותה מאידך מייצר דילמה חינוכית ובעיקר מוקשים מסוכנים, הבריחה וההתחמקות מהתשובות ללא הסבר מניח את הדעת יגרה את הנער לחשוב מחשבות עקומות.

שיח מתירני גם איננו מועיל והוא אף מוריד מערכה של תורה ומעומק קדושתה, אך בין שיח ההשגבה לשיח המתירנות ישנו רובד אנושי רחב שניתן לשוחח עליו ולדבר על החלקים האנושיים שבתורה וביהדות, על נטיות הלב והתמודדות עם דחפים, על כישלונות לצד הצלחות, על טעיות ומחירם, על תורה שנגישה לכולם, ועל העדר שיח בדלני נטול הבנה המתיישבת על הלב.

השיח של יצחק אבינו עם עשו בבקשת הענקת הברכות מעמיד אותנו בפני קושי בסיסי בהבנת הפסוקים, יצחק פונה לעשו בבקשה שיביא לו אוכל שהוא אוהב ובתמורה לכך הוא יעניק לו ברכות: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" היתכן שיצחק אבינו זקוק לארוחה טובה לצורך ביצוע פעולה כלשהי? ועוד ארוחה שהוא אוהב...

לו היו שואלים אותנו מה ההכנה שצריך לעשות טרם קבלת הברכות הישירות מבורא עולם דרך אדם הראשון וכו' ללא ספק התשובות היו נעות בין טבילת ש"י טבילות במקווה האר"י, לבין תפילה 40 יום בקברה של מרים הכובסת, בתוספת תיקון הכללי, לימוד הש"ס ועוד ועוד, אבל יצחק מבקש מעשו סך הכל ארוחה טובה.

המעיין ברוב המפרשים כמעט ולא ימצא הסבר שונה מפשוטו של מקרא לדרישתו של יצחק מעשו להביא לו אוכל שהוא אוהב! זה הכל דרישה אנושית ולגיטימית לבן אנוש- אוכל טוב! וגדולה לגימה שמקרבת את הלבבות ובכך יצחק יברך את עשו, אבל הדרישה כמו שהיא היא לאוכל שאהוב על יצחק וסוד המתכון היה ידוע גם לרבקה כמבואר בפסוקים "לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב: "

יצחק רוצה אוכל שהוא אוהב, רבקה יודעת להכין אוכל שיצחק אוהב. אנושי!

אהבתו של יצחק לאוכל המיוחד הכריע את גורל הברכות העתידיות לאומה כולה. נשמע לא הגיוני? נשמע לא נתפס? אולי.. אבל זה פסוקים מפורשים.

לפי חז"ל אותו לילה שיצחק ביקש את הארוחה הזו, היה ליל הסדר, הגמרא במסכת פסחים דף קיח עמוד א שואלת: על הלל הגדול, "ולמה נקרא שמו הלל הגדול? אמר רבי יוחנן: מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם, ומחלק מזונות לכל בריה" מסביר רש"י: הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כו' - דכתיב הודו לאל השמים נותן לחם לכל בשר, והיינו דבר גדול.

לו היו שואלים אותנו למה הלל נקרא הלל הגדול, בוודאי שהינו מחדשים מהלכים ע"פ תורת הנסתר והנגלה, אומרת לנו הגמרא אתם יודעים למה ההלל נקרא הלל הגדול, כי הוא מסתיים בפסוקים של נותן לחם לכל בשר הודו לאל השמים, ומסביר לנו רש"י שזה שבורא עולם נותן לנו לחם זה דבר גדול, ולכן ההלל נקרא הלל הגדול.

בורא עולם הענק מכין לכל בשר, לי ולך ולכולם, אוכל, דואג לנו ללחם, ולכן תפילת העמידה מתחילה במכלכל חיים בחסד, זה חסד עצום, וזה עיקרו של פסוקי דזמרה פותח את ידך וכו', כי בורא העולם הענק שולח לנו שפע וכל שפע שכזה הוא תזכורת קטנה להשגחה פרטית ענקית עד שהלחם/ הבשר הגיע לפה שלנו, ולכן זה הלל הגדול.

כאשר יצחק מבקש אוכל הוא מבקש צורך אנושי, יצחק היה בשר ודם, ובשביל להוציא מהלב את הברכות הוא נזקק לארוחה טובה שתקרב את הלבבות, אבל ארוחה כזו שכולה מייל ישיר מבורא עולם, תשדיר ישיר מהנותן לחם לכל בשר, מסר מפות את ידך, ומהמכלכל חיים בחסד.

הרמ"ק בספרו תומר דבורה מעמיק ומסביר שגם בשעת החטא בורא עולם עושה איתנו חסד ושומר עלינו לבל יפגעו בנו המשחיתים הנוצרים מהחטא, בורא עולם נמצא איתנו בכל מקום השאלה היא מה המקום שאנו מעניקים לו בדומיננטיות בחיינו.

ניתן לקחת סיפור כזה של בקשתו של יצחק אבינו ולספר לנערים דרשות רבות שמדובר פה בדרישה רוחנית שלא לפי תפיסתנו הדלה, אבל ניתן גם לבאר את זה ולהנגיש בצורה הפשוטה ביותר, שיצחק היה אנושי וגם זקן וניצרך לאוכל והוא אכן מבקש ארוחה מבנו עשו, ובנישה הזו ניתן להכנס לדיון עם הנער מה זה אומר ארוחה, ומה זה הלל הגדול. וכד'.

צו השעה היא הנגשת יסודות האמונה באופן הברור והכנה ביותר, ככל שפחות נסתבך עם עצמנו כך פחות נסבך אחרים, וככל שפחות נסבך אחרים נקרב עוד נערים לאביהם שבשמים- בעבור תברכך נפשי.

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין