"סימונים לישראל" | מדוע בשדה יש פאה אחת ואילו בראש שתי פאות?

ובזה תירצו בדרך חידוד את מה שהקשה מרן הרה"ק ה"אמרי אמת" זי"ע, כאשר שהה בארץ ישראל בשנת תרפ"א, ובפרשת קדושים ביקר בישיבת עץ חיים. וכשעבר בין הלומדים, שאל על מה שנאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם" – ודרשו חז"ל שהחיוב הוא להניח פאה מכל צד (פאה ופאה), ולעומת זאת, בפרשתנו נאמר: "לא תכלה פאת שדך" (שם, ט'), ושם אין אנו מחייבים להניח פאה בכל קרן וקרן – והיא קושיית רבותינו הראשונים, בעל ה"מושב זקנים" בפרשתנו, וכן הריטב"א בשבועות ב', ועוד.

ותירצו בשם חסידים, שלעולם – בין בפאת הראש ובין בפאת השדה – אין חובה להניח אלא פאה אחת, אך בפאת השדה מצינו במשנה (פאה פ"ב מ"א) שדרך הרבים מפסקת לפאה, וצריך להשאיר פאה בכל חלק וחלק. ומכאן המשל, שהמוח – רשות הרבים הוא, על שם ריבוי המחשבות החולפות ועוברות בו, ולפיכך יש להשאיר פאה בכל צד, כלומר: שמירה יתירה מכל כיוון.

והגאון רבי שאול אלתר שליט"א הוסיף לבאר על פי לשון הכתוב: "לא תקיפו פאת ראשכם" – בלשון רבים, ו"ולא תשחית את פאת זקנך" – בלשון יחיד. ולהנ"ל אתי שפיר, שכן הראש – הוא רשות הרבים, והמחשבות בו מרובות, ועל כן נקט קרא לשון רבים "ראשכם". וכל יחיד מישראל, אם אין שומר מחשבותיו כראוי – הריהו בבחינת "רבים", כלומר: נפשו מתפזרת ואינה מיושבת. ועל האדם לחגור עצמו ביתר שאת, לשמור מחשבותיו ביראה, ולרמוז לכך – באו ב' פאות משני צדי הראש, להקיף עצמו ביראת שמיים מכל עבר.