"המינימום הנדרש - הוא המקסימום האפשרי".
את המשפט הזה ר' ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל היה זועק,
כל בוגר "מחנה בני תורה" או ישיבת "עטרס ישראל" מכיר את המשפט האלמותי הזה (הלמדנים יגידו שהמקסימום האפשרי הוא המינימום הנדרש, אבל נניח לזה כרגע).
זהו משפט קטן שנשמע כמעט מתמטי, אבל הוא מהפכה שלמה בתפיסת החיים.
בעולם שכל הזמן דוחף אותנו למושלם, המשפט הזה לוחש אמת אחרת:
אל תנסה להיות מלאך. תנסה להיות אדם - זה כבר ניצחון.
ואפרופו ניצחון - מהו ניצחון אמיתי?
איך נראה מנצח, מה הפרופיל שממנו הוא מורכב?
בפרשה שלנו, יעקב חוזר אחרי עשרים שנה בחרן, בדרך לפגוש את עשו.
הוא פוחד. הוא מחלק את המחנה, מתפלל, במעבר יבוק הוא נתקל במלאך ונלחם - אבל כשהוא יוצא מהמאבק עם המלאך, הוא צולע.
לא גיבור מושלם, אלא פצוע.
"אין אנו יודעים מי ניצח אִם מלאך, אִם יעקב" (בראשית רבה ע"ז, ג').
המלאך לא נפצע. יעקב כן. הם נאבקו, ויעקב בסך הכל מחזיק מעמד, הוא שורד.
והתורה דווקא שם משנה לו את השם: מיעקב לישראל.
יש פה פרדוקס מדהים: דווקא ברגע הכי לא מושלם שלו, כשהוא פצוע ונאנק, הוא נהיה "ישראל". הוא נהיה עם.
לא שלמות יצרה את הזהות שלנו - אלא המאבק.
לא הצלחה חלקה, אלא עמידה אחרי מכה.
העם שנולד ממנו קיבל גנטיקה אחת ברורה: לא להיות מושלם – להיות שורד.
"כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" - לא ניצחת את הכל, אלא החזקת מעמד מול הכל.
וזה ההבדל בין שלמות להישרדות. זה הפרופיל של מנצח יהודי, ושל כל מנצח אמיתי: השורד האחרון.
השלמות – מעשה שטן
הרצון לשלמות תמיד נשמע טוב. אבל כמעט תמיד הוא הופך לאובססיה שמובילה להרס.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות:
מהמהפכה הצרפתית שהתחילה בשם החירות והסתיימה בגיליוטינה, ועד הקומוניזם שהתחיל בשם השוויון ונגמר בטיהורים.
גם הנאציזם היה רעיון מעוות של "שלמות" – גזע טהור, עולם נקי מ"פגומים".
אבל שלמות כזאת היא השקר הכי עתיק בעולם: היא מוחקת אנושיות בשם אידיאל.
היא רוצה מציאות מושלמת, ולכן היא הורגת כל מה שלא תואם אותה.
השלמות הזו לא נובעת מטוב – היא נובעת מפחד. פחד מהחיים עצמם, מהכאוס, מחוסר השליטה, מהשונה.
הרוע תמיד רוצה לסדר את העולם בצורה מושלמת, והוא תמיד נופל – כי העולם לא בנוי ככה.
הטוב, לעומת זאת, לא שואף לשלמות.
הוא שואף להמשיך. לשרוד.
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" – זה בדיוק זה.
הטוב יודע שהחיים לא מסתדרים בשורות ישרות. שגם כשיש בלגן, נפילות וחוסר צדק – אתה עדיין חייב לקום בבוקר ולעשות את שלך.
"המינימום הנדרש - הוא המקסימום האפשרי."
זו לא פשרה. זו תפיסת חיים.
כי לפעמים הקב"ה לא מצפה ממך לשנות את העולם. הוא רק מצפה שתעמוד, שתנסה, שתישאר בזירה.
שתיפול, ואז תקום ותנסה שוב.
מהחטופים למדנו מחדש מה זה ניצחון
תראו את החטופים שחזרו.
אנשים שבמשך חודשים לא ראו אור יום, לא ידעו אם יחיו עוד שעה.
והם שרדו.
לא כי הם היו גיבורים מהאגדות, אלא כי הם לא נשברו.
כל יום שעבר, כל נשימה, הייתה בחירה בחיים.
וכשהם חזרו, העולם הבין משהו פשוט:
אלה לא הקורבנות - אלה המנצחים.
בעולם שמקדש שלמות, הם הזכירו לכולנו שהניצחון האמיתי הוא פשוט לשרוד.
זה הפרופיל של מנצח אמיתי: לא משנה מה קרה בדרך, מי שהאחרון שעומד – הוא המנצח.
העם היהודי הוא העם הכי מנצח בהיסטוריה.
אנחנו העם הכי מנצח בהיסטוריה. לא כי היינו תמיד חזקים, אלא כי אף פעם לא נעלמנו. מקדשים חרבו, גלויות באו והלכו, אויבים קמו ונפלו - ואנחנו נשארנו.
צולעים אולי, אבל הולכים. שורדים, ולכן מנצחים.
לא גזע מושלם, לא תרבות מושלמת, אלא עקשנות מוסרית: לא נוותר. לא ניעלם. נמשיך.
אנחנו תמיד האחרונים לעמוד.
אנחנו המנצחים הגדולים בהיסטוריה של האנושות.
זה ה-DNA של יעקב, של ישראל.
בשחמט אתה יכול לאבד הכל - מלכה, צריחים, חיילים.
אבל אם בסוף המשחק המלך שלך עומד, אפילו לבד - אתה המנצח.
כך גם יעקב, כך גם החטופים, כך גם כל אחד מאיתנו.
הישרדות היא הניצחון העליון.
שלמות שייכת לעולם הדמיון. הישרדות שייכת לעולם החיים.
מהפכה שמבקשת שלמות - נידונה להתרסק.
אדם שמבקש להחזיק מעמד - זוכה לברכה.
העולם שלנו לא נברא מושלם. הוא נברא טוב מאוד.
לא מושלם - אבל חי.
וזה כל ההבדל בין האלוקי לשטני.
היצר הרע דורש מאיתנו תמיד להגיע לשלמות, וזה מוביל אותנו לייאוש - כי אין שלמות, ואם אי אפשר להגיע לשלמות אז למה בכלל לנסות?
הטוב מבקש חיים כדי לתקן.
אז אל תשאף להיות מושלם.
שאף להיות חי, מתקן, נאבק, צולע - אבל הולך.
תשרוד - ותנצח.
כי המינימום הנדרש, באמת, הוא רק המקסימום האפשרי.
0 תגובות