בפרשת השבוע, אחרי-קדושים נאמר (יט, כג–כה) "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוקיכם."
במדרש תנחומא (כאן, אות י"ד)דרש על פסוק זה: "ונטעתם וערלתם" – בתינוק הכתוב מדבר. "שלוש שנים יהיה לכם ערלים" – שאינו יכול לדבר, "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" – שאביו מקדישו לתורה, "הלולים לה'" – מהולל להקב"ה, "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" – כשהוא מתחייב בקריאת התורה. ומכאן: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה.
בדומה לכך כתב מחזור ויטרי (סי' תכח על פרקי אבות פ"ה), שהשלוש שנים של ערלה רומזות לגיל הינקות, וברביעית מתחילים ללמדו פסוקים בעל־פה, ובחמישית – קורא במקרא.
גם הרמ"א הביא (דרכי משה הלכות ת"ת) מדברי האב"ע (על מסכת אבות) שבן שלוש לאותיות, ולמדו זאת מן המדרש: "ובשנה הרביעית קודש הלולים" – רוצה לומר שילמד אותיות התורה. ועל פי זה פסק בשו"ע (יו"ד סי' רמה ס"ח): "מיד שיהיה בן שלוש שנים שלימות, מלמדין אותו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרוא בתורה."
וכן כתב בפירוש רבנו עובדיה מברטנורא על אבות: "מערלה ילפינן: שלוש שנים ערלים, ברביעית מלמדו צורת האותיות והיכר הנקודות, ובחמישית – תאכלו את פריו, מכאן ואילך ספו ליה כתורא."
פרי הילולים והילולת רשב"י
בעוד ימים ספורים נחגוג עם עמך ישראל את יום ל"ג בעומר, בו יעלו המונים למירון לשמוח בשמחת ה"חלאקה" – התגלחת הראשונה של הילד בן שלוש. כפי שמובא בטעמי המנהגים (עמ' רסט) – "חלאקה" מלשון "ואנכי איש חלק", כלומר – ללא שערות. שורש המנהג קדוש וטהור, כידוע מדברי רבנו חיים ויטאל זי"ע (שער הכוונות פ"ז), שהאריז"ל עצמו נהג כן, ועשה יום שמחה ומשתה לכבוד התינוק.
וכתב בשו"ת "אפרקסתא דעניא" (ח"א סי' קס"א) כי אכן מצוה גדולה זו של הכנסתו והקדשתו של התינוק לתורה אחר עבור שנות ערלתו,והרמז מן הפסוק זה של "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה" ואכן ראוי הוא שתיעשה מתוך הלל והודאה להקב"ה - "הלולים" לה', כמבואר במדרש תנחומא, ונכון הוא שיקודש ויהולל ביום קדוש זה שהוא "הילולת" רבי שמעון בן יוחאי. אכן כן "קודש הלולים לה". עכ"ד.