משפחות שלמות. תינוקות, ילדים, הורים וזקנים, הושלכו באכזריות לבורות המוות בצ´כוסלובקיה. משפחת שמילוביץ, לא יכלה לראות באובדן עמה ומולדתה. הם מיהרו לאסוף כל מצרך אפשרי מעט קמח, פירות, קליפות תפו"א ומה לא? גב´ שמילוביץ הגניבה אל הבורות הללו דברי מזון. וכך, התאוששו המסכנים וברחו ליערות. והנה, נתפסה משפחה עם חמשת ילדיהם כשהם בורחים לכיוון היער
השוטרים הגיעו מיד לבית משפחת שמילוביץ ותפסו את מרק. הם הובילוהו באזיקים לכלא.
רבים מאנשי העיר ליווהו בדמעה – אבל הוא? שמח.
הם בוכים ואילו הוא הסתובב לעברם ואמר בשמחה השמורה רק ליהודים: "נתפסתי בשביל חסד! שימעו אחי, זה בשביל חסד! אז מה לכם להצטער??!!" - - -
על כף קפה
ליל פורים במחנה, מרק שמילוביץ ניגש אל הקצין ומבקש בקשה אישית: ´כף קפה´. הקצין דורש ממנו תמורה של עבודה – ומרק מתחייב. אחרי ´ארוחת הערב´ הזעומה, הביא גיגית גדולה, מילא אותה במים ולעיני כל היהודים הנאספים אמר: "רבונו של עולם, אתה אמרת ´חייב אדם לבסומי´ ואנחנו – אין לנו יין אבל קפה אף הוא משהו כאן במחנה. נשתה ויהיה לכולנו ששון ושמחה!".
כל יהודי לקח כף אחת מן הקפה המהולל ולגם. והנה, אך שתו וכאילו דם חדש זורם בעורקיהם, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון... החלו לשיר וגם לרקוד והמסיבה נמשכה שעות ארוכות לתוך הלילה. שירה שמתחזקת וגוברת על כל כוחות הרוע המאיימים. והנה נכנסו המפקדים באקדחים שלופים: "על מה השמחה?!" מרק ראה את המצב, חיש עלה על השולחן והחל מזמר את שירו של הרבי הזקן מקאליב: "סולו קוקוש...- יבנה המקדש עיר ציון תמלא..."- שמעו המפקדים את קול השירה הנפלאה, הניחו ליהודים ולא עשו להם דבר.
ויש גם שיר נפלא
שלוש שעות חלפו והנה הגיע למחנה הגנרל הראשי. שמע שיש "התקוממות" במחנה ובא לערוך משפט. מרק הואשם כאחראי על הפרת הסדר. הוא הועמד מול כיתת יורים ואז ביקש בקשה אחרונה: לשיר. הגנרל הסכים מרק שר שוב ´סולו קוקוש´ שושנה שושנה כמה רחוקה את.. שירה של געגועים לירושלים ולגאולה השלימה.
הגנרל לא עמד בפני הניגון הנפלא הזה. הוא עצר את החיילים מלבצע את המוות. אחר כך קרא לו ונתן פתק קטן ´משוחרר!´. מרק ברח מהמחנה בעיצומו של יום הפורים. הוא המשיך והתחבא ועשה דרכו וניצל רק השמחה של פורים, היא שהצילה אותי. כך נהג לומר. בפני שמחתם של יהודים אין שום צר ואוייב היוכל להם. (עדות בתו הגב´ מרמלשטיין תחי).
תן חיוך - הכל לטובה
יהודי אחד ניגש לדוכן של עתונים. ביקש לקנות את עתון הקריקטורות האנטישמי.
מה?? נזדעק בעל הדוכן. איך אתה מסוגל להסתכל על זה בכלל?? התפלא.
אומר לך, השיב הלקוח בציניות. כשאני קורא את העיתונות הישראלית אני מגלה את המצב הכלכלי הגרוע. את האיומים של איראן ואת הסכנה שבעליית החמאס בשטחים. שחיתויות ומפלס שנאה. מה אני אגיד לך – אני קורא את זה ונהיה לי שחור בעינים ורע בלב!!
אבל כשאני מסתכל על הקריקטורות הכל נראה אחרת. אני מגלה שליהודים יש את מרבצי ההון העולמיים. הם שולטים בבנקים. הם אוחזים בשלטונות שבכל המדינות. יש להם נשק אטומי בלי גבול. והעיקר: היהודים מומחזים כמאוד מאוחדים. יש ביניהם דיאלוגים חוצים יבשות. הם מתואמים בכל צעד. בקיצור – אני קורא את העתון הזה וממש מתחיל להתחזק, הן המצב לא נורא כל כך .... הומור? אולי. אבל יש מסר: די לקיטורים. רק בשמחה נצא מכל הצרות.
סגולת יום הפורים גדולה מסגולת יום הכיפורים. אומר האר"י הקדוש. למה? כי ביום כיפורים הקירבה הרוחנית היא מתוך יראה וחרטה. ויום הפורים – הכל מתוך שמחה. אז כשהמצווה היא לשמוח – כדאי לנצל. וכל הפושט יד – בבקשות, נותנים לו.
הצגת כל התגובות