"ר' אהרון לייב הכריע שלא ללכת לסמינר הזה". 'ר' אהרון לייב הכריע שאפשר להירשם לישיבה". ר' אהרון לייב הכריע שלא לתמוך בחוק". ר' אהרון לייב הכריע. משפט שבמגזר הליטאי ואף מחוצה לו נשמע בתדירות של חזרת הש"ץ, בכל תחומי העניין. הפרט והכלל כאחד. ר' אהרון לייב הכריע.
בריכוזים החרדים בארץ ובעולם יציינו היום את יום פטירתו של הרב אהרון יהודה לייב שטינמן זצ"ל, שהלך לעולמו בערב חג החנוכה תשע"ח, כאשר הותיר אחריו חלל ציבורי ואנושי לכל חרדי באשר הוא.
דמותו הסגפנית היתה חריגה בנוף ההנהגתי של הציבור החרדי. הוראותיו היו חותכות אשר לא הותירו מקום לשואל להסתפק. הוא בלט בראיית הנולד ובהבנת כל מקרה לגופו גם כאשר נשאל אותה שאלה מאנשים שונים, ראייתו ופקחותו החדה למדה לזהות פרטים מוכמנים מהשואל והמתייעץ התורן. לראשון ענה כך. לשני, לפעמים, ענה את ההפך.
הרב שטיינמן, שחיבר את סדרת הספרים איילת השחר, נולד בי"ד מרחשון תרע"ה בעיירה הליטאית קמניץ, להוריו ר' נח והרבנית גיטל פיגא שטיינמן. הוריו, שהיו תושבי העיירה בריסק, שהו בקמניץ בשל מלחמת העולם שפרצה 3 חודשים קודם לידתו. אביו שימש כ'מלמד' בעיירה בריסק לצד תפקידו כאחראי על העירוב בעיירה שרבים מטובי הציבור החרדי גדלו בה.
בגיל 11 בלבד (!!!) התקבל הנער אהרון לייב ללימודיו בישיבת 'תורת חסד', זאת בשל שמע גאונותו ופקחותו שיצאו למרחוק. הוא היה נחשב למקורב גדול לראש הישיבה הרב משה סוקולובסקי ואף קרא לבנו על שמו.
כאשר מלאו לו 17 שנים, פרצה מחלוקת בישיבה בה למד. אהרון, רודף שלום ואוהב שלום עזב את הישיבה בה למד ועבר לישיבת קלצק שעמדה בראשותו של הגאון רבי אהרון קוטלר.
בהגיעו לגיל 22, קיבל צו גיוס לצבא הפולני. לאחר מספר ניסיונות להתחמק מגיוס, הצליח לקבל אשרת כניסה למדינת שוויץ. שם למד בישיבת 'עץ חיים'. את מכתב ההמלצה לישיבה החדשה בשווייץ, קיבל הרב שטיינמן מהגרי"ז סולובייצ'יק.
בשנת ת"ש נלקח הרב שטינמן למחנה עבודה בכפייה בשל היותו נתין פולני. הרב משה סולובייצ'יק שהיה עימו, השלים במקומו את העבודה בכמה הזדמנויות. לאחר מספר חודשים שוחרר הרב שטיינמן מהמחנה. לטענת מפקד המחנה הוא היה 'רוחני מידי'.
בשנת תש"ד, נישא הרב שטיינמן לזוגתו הרבנית תמר (קורנפלד), גם היא ממוצא פולני. בחתונתו, שהתקיימה בעיירת הנופש ארוזה, השתתפו כחמשה עשר אורחים בלבד.
עם תום מלחמת העולם השנייה, עלו הזוג הטרי לארץ ישראל והם קבעו את משכנם בעיר פתח תקוה. הוא החל ללמוד בבית המדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקוה ושם הכיר לראשונה את הגאון רבי חיים שאול קרליץ.
7 שנים לאחר שהתיישב בפתח תקוה, מונה הרב שטיינמן לכהן בראשות הישיבה החדשה שהוקמה בכפר סבא. באותם שנים, על אף שכיהן כראש ישיבה, נהג הרב שטיינמן ללבוש חליפה פשוטה ולא פראק, וזאת ע"מ שתמנע פגיעה במעמדו של רב העיר.
3 שנים לאחר מכן מינהו 'הרב מפוניבז' - רבי יוסף שלמה כהנמן, לכהן בראשות ישיבת פוניבז' לצעירים בבני ברק. 9 שנים לאחר מכן ביקש ממנו הגרי"ש כהנמן לעזוב את משרתו בישיבה לצעירים לטובת הנהגת כולל האברכים בראשותו. אולם, הרב מיכל יהודה לפקוביץ' ביקש מהרב כהנמן לאפשר לרב שטיינמן לכהן במקביל בשתי התפקידים והוא נעתר.
במרוצת השנים הקים הרב שטיינמן רשת ישיבות וכוללים, בהם ישיבת גאון יעקב, ישיבת אורחות תורה, ישיבת תורה בתפארתה, וישיבת רינה של תורה בכרמיאל.
על אף שכבר בשנות ה70 וה80 הוכר הרב שטיינמן כאחד מבכירי הרבנים במגזר החרדי, הוא סירב באופן עקבי לשפץ את ביתו המפורסם ברחוב חזון איש 5 בבני ברק ואף סירב להכנסת ריהוט חדש לבית. עד יומו האחרון התגורר הרב בדירה ישנה וקטנה במרכז בני ברק, לשם הגיעו אלפי מתייעצים ושוחרי ברכות על מנת להיוועץ ולהתברך מפיו.
בשנת תשמ"ט, מינהו מנהיג הציבור הליטאי דאז, הרב שך, לכהן כחבר במועצת גדולי התורה של 'דגל התורה'. עם פטירתו של המנהיג המיתולוגי, הרב שך, בחשון תשס"ב החל הרב שטיינמן להנהיג את הציבור הליטאי לצידו של פוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב.
בסוף ימיו של הרב אלישיב, ובשל מצבו התפקודי, החל הרב שטיינמן לקבל את ההכרעות הציבוריות לבדו. מצב זה לא היה מקובל על גורמים מסוימים במגזר שחפצו לשלוט בשיח הליטאי והם פרשו מהמגזר הליטאי לטובת מגזר חדש 'הפלג הירושלמי' בהנהגתו של הרב שמואל אויערבך. מחלוקת זאת פיצלה למעשה את הציבור הליטאי שעמד עד אז באחדות יחסית אל מול המגזרים הדתיים השונים.
בשל חריפותו הרבה, נהגו להתייעץ עימו גם אנשים פרטיים בשאלות העומדות על הפרק, הן בנושא שידוכים והן בנושאים כלכלים פרטיים כולל שלום בית והנהגות רוחניות. לכל שאלה היה בידו מענה.
אחת התשובות המפורסמות ביותר שלו בשנים האחרונות, היתה למנהל תלמוד תורה שסירב לקבל ילד לאם חד הורית בטענה כי הילד מודרני מידי. הרב שטיינמן הזדעק: "גאוה גאוה גאוה".
בכ"ד כסלו תשע"ח, סמוך לשעה 07:00 בבוקר, נדהמו אזרחי מדינת ישראל לשמוע על פטירתו של המנהיג הדגול בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק. הוא היה בן 103 בפטירתו.
בצוואתו, אסר על צאצאיו להספידו בפניו ולכנותו "צדיק". כמו כן ביקש שלא יקראו ילדים על שמו ושלא יבזבזו כסף על מצבה יקרה. בהלוויתו אכן לא נישאו הספדים לגודל מעמדו, וזאת בשל בקשתו המפורשת. הרב גרשון אדלשטיין, מי שמנהיג כיום את המגזר הליטאי, קרא בהלוויתו את צוואתו. בהוראת הרב חיים קנייבסקי, התקיימו עצרות מספד רבות בריכוזים החרדים. הרב קנייבסקי טען שצווארו תקפה רק לצאצאיו ולא לשאר הציבור.
כאמור, החל מהערב צפויים אלפי תלמידיו ומוקירי זכרו לפקוד את קברו בבית החיים פוניבז' שם נטמן, ולהתפלל לישועות הכלל והפרט בזכותו של מי ששימש שנים ארוכות רועה נאמן לצאן ישראל.
ת.נ.צ.בה.
הצגת כל התגובות