היום, כ"ב שבט, זהו יום פטירתה של הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי מלובביץ'. לפניכם מעט מקורות חייה אשר לרוב היו נסתרים. בשל צניעותה וצדקותה, היא מיעטה לצאת ברבים ובקושי שהכירו אותו ופועליה.
הרבנית חיה מושקא נולדה ביום השבת, כ"ה באדר תרס"א (1901) להוריה רבי יוסף יצחק והרבנית נחמה דינה. סבה, רבי שלום דובער – האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד – היה זה שהציע לקרוא לה בשם 'חיה מושקא', על שם הסבתא רבא שלה (אשתו של האדמו"ר השלישי, ה'צמח צדק').
את שנות חייה הראשונות בילתה בבית הוריה וסבה בעיירה ליובאוויטש שם ספגה חינוך חסידי-חבד"י שורשי. כבר בגיל צעיר היא אהבה לחשוב ולהתבונן.
פעם, באחרון של פסח, זמן קצר לאחר יום הולדתה החמישי, שיחקה חיה מושקא עם אחותה בחדר האוכל אך את מוחה הטרידה שאלה שלא נתנה לה מנוח: 'מהו חג אחרון של פסח? מדוע חוגגים אותו?'. אחותה המבוגרת ממנה ניסתה להסביר לה כי זהו חג רגיל ככל החגים אך היא התעקשה: הרי בשונה משאר החגים כיוון שלא מברכים בו 'שהחיינו' בהדלקת הנרות של החג!
בספריה הסמוכה לחדר האוכל שהה סבה שהאזין לשיחת הילדות. בסעודת החג לאחר-מכן הוא סיפר כי בילדותו אף הוא התחבט בשאלה זו ושאל את אביו. "גם אחי הגדול, זלמן אהרון, לא ידע את התשובה" סיפר הסבא, "אך אחותי, דבורה לאה הסבירה שכאשר שבני-ישראל זוכים לשמור את הפסח כהלכתו מבלי להיכשל באיסור חמץ, הם חוגגים את היום האחרון כתודה לאלוקים".
"אבי היה מרוצה מאוד מהתשובה ואמר לה: דבורה לאה, יש לך ראש טוב".
לימים הסביר הרבי מליובאוויטש, בעלה של הרבנית, את השאלה ואת התשובה לאור החסידות.
בשנות המהפכה הבולשביקית היה אביה, הרבי הריי"צ, פועל לשמור על הגחלת היהודית על ידי הקמת מקוואות, הבאת אוכל כשר ליהודים ועוד. כאשר ביקש להעביר בחשאי מזון ונרות לאחת הישיבות, הוא בחר בבתו חיה מושקא שעשתה זאת מדי יום ביומו במשך תקופה ארוכה.
עד כדי כך סמך עליה אביה הרבי, שמאוחר יותר, כשעבר לפטרבורג והרדיפות נגדו התגברו, הוא מסר לה יפוי כח בו הוא מעניק לה סמכות בלתי מוגבלת לקבל כל מסמך רשמי ובלתי רשמי שנרשם על שמו. אגב, יפוי הכח כלל גם הרשאה להעניק אותו לכל מי שתמצא לנכון.
בי"ד בכסלו תרפ"ט נישאה הרבנית לרבי מליובאוויטש בעיר ורשה בפולין.
לאחר החתונה גרו בפריז. לעיתים הייתה הרבנית הולכת מרחק רב לרפת בפרברי פריז כדי להשגיח על חליבת הפרות על-מנת שהחלב יהיה 'חלב ישראל'. כאשר הגיע חג הפסח ולא ניתן היה להשיג מצות שמורות, היא בררה בעצמה חיטים מהם טחנה קמח ואפתה מצות בתנור קטן בביתה.
בכ"ח בסיון ה'תש"א, לאחר מאמצים רבים של הרבי הריי"צ, הגיעו הרבי מליובאוויטש והרבנית לאמריקה.
במשך שנה תמימה (מי' שבט תש"י – עת פטירתו של הרבי הריי"צ ועד שנת תשי"א) סירב הרבי לקבל על עצמו את עול ההנהגה, ולבסוף כשעשה זאת היה זה גם בהשפעת זוגתו, הרבנית חיה מושקא. היא ידעה היטב את הקורבן שהיא מקריבה – השעות הרבות שהרבי יקדיש למען חסידיו ולמען כלל ישראל – אך עשתה זאת בלב שלם.
שימו לב למשפט נדיר שהרבנית אמרה על עצמה: כאשר נפטר בנה הצעיר של הרבנית חנה, אמו של הרבי, ר' ישראל אריה ליב בשנת תשי"ב, ביקש הרבי להעלים ממנה את עובדת פטירתו מחשש שהדבר יזיק לבריאותה. הרבנית נרתמה למאמצי ההסתרה וכאשר חותנתה התלוננה על כך שלא קיבלה מכתב מבנה זה זמן רב, זייפה הרבנית מברק שכתב, כביכול, ישראל אריה ליב לאמו.
"מעולם לא אמרתי דבר שאיננו אמיתי" התבטאה הרבנית באותה הזדמנות, "וכעת אני צריכה לעשות זאת", אמרה ונאנחה.
חסידים סיפרו שכאשר הרבי היה מתוועד שעות ארוכות ב-770, היא הייתה מחכה לו ולא עולה על יצועה עד שחזר הביתה.
צנועה ונסתרת הייתה הרבנית. היא הייתה מקפידה לבצע את קניותיה בחנויות בהם איש לא הכירה כדי שלא ינהגו בה מנהגי כבוד, וכאשר במקרה נחשפה זהותה היא לא שבה לאותה החנות.
בשבוע האחרון לפני פטירתה היא התקשרה טלפונית אל כל אחד מידידותיה ומקורביה, אפילו כאלו ששהו בארץ אחרת, וניהלה עמם שיחה ממושכת יחסית. לאחר שנפטרה הם הבינו כי כך בחרה הרבנית להיפרד מהם.
בליל כ"ב בשבט תשמ"ח, לאחר שלקחה כוס מים עליה בירכה בכוונה "שהכל נהיה בדברו, נסתלקה הרבנית לבית עולמה.
וכל מה שסיפרנו לא היה קצה קצהו עליה ועל פועליה.
תוכן הדברים נערכו מתוך אתר חב"ד אורג Chabad.org ובאדיבותם.