לאחר 10 שנות חיפוש, לאחר 29 שנים בקוסמוס, אני חשה צורך לעמוד בשער בת רבים ולשאול: "איפה טעינו?!".
ואין זה שומט את הקרקע מן הנכתב בעבר ולא בסתירה לכך, כי אם השלמה הכרחית להסתכלות הכללית.
אין ספק כי עיכוב זיווג מצריך הסתכלות חיובית, כדי לשמור על הרוח, כדי לשמר את השפיות, אך בד בבד אופטימיות אינה אמורה להיות בריחה מהתמודדות, אלא מנוף להתמודדות נכונה ובריאה יותר.
כרווקה מתבגרת אני פונה ואומרת: צריך להתחתן!, והאמירה הזו מקפלת בחובה את ה: צריך להתגמש, צריך לסדר מחדש את סדר העדיפויות, כי צריך להתחתן ומיד!, ואם צריך לעשות משהו, אז עושים אותו גם אם קשה וגם בדרך הקשה.
במה דברים אמורים?!
ממרומי גילי, מניסיוני וניסיון חברותי, מסתבר שאנו כבחורות חיות בעולם דמיוני, עולם שבו הבחור בן-תורה, חסיד וירא אלוקים, מגיע לפגישה והוא זורם, חברותי, שנון ומצחיק, בוגר וגברי, משכיל ואינטליגנטי, פשוט מושלם. זהו החלום, חלום אוטופי שהקשר בינו לבין המציאות קלוש ורופף.
בנקודה זו, חושבת הקוראת, מדובר באדם פסימי ומיואש, אך לא כך פני הדברים. עובדת החלום הנ"ל מעציבה, אך לא משום שמדובר בחלום, אלא משום עצם החיפוש אחר הדמות הזו, משום שאנו חיים בדור שגורם לנו לחיפוש הזה שהוא מעוות מבסיסו.
אינני מתייחסת לשלב החיפוש בגיל מוקדם, אך בגיל מאוחר יותר חשוב לדעת כמה דברים:
1) לעיתים הבחורים בוגרים פחות מן הבחורות, בעיקר לאחר שהבחורות יוצאות לחיים, לשוק העבודה והבחורים נשארים במסגרת ישיבה. חשיפת הבנות לעולם שבחוץ מחייבת אותן להתמודדות בוגרת יותר עם החיים, דבר שהבחור ישלים מהר מאוד בבואו בברית הנישואין, אך בשלב הפגישות ישנם לעיתים פערים שצריך להבין את מקורם ולהתייחס אליהם בפרופורציה.
2) לעיתים הבחורים משכילים פחות מן הבחורות, עם הדגש על "משכילים". ישנה נטייה לבלבל את המונחים חכמה, כושר תפיסה, כושר ניתוח והבנה עם השכלה כללית. חשוב מאוד לדעת, כי כל בחור שיודע ללמוד גמרא, מוחו מפותח, הוא חד תפיסה, יכולת ההבנה שלו גבוהה וכן יכולת ההסבר. אך כאשר מצפים ממנו לנתח נושאים ששיכים לתחום ההשכלה הכללית, יתכן כי חסר לו הידע בנושא הנידון, אך יש לו הכלים.
3) ככל שהגיל עולה רמתה הדתית של הבחורה בד"כ עולה ולא בהכרח רמתו הרוחנית של הבחור.
4) הנקודות דלעיל אינם לגריעותא או למעליותא ביחס להשתדכות, אלה הם דברים שצריך לדעת.
הפנמה של הנקודות דלעיל שומטת את הקרקע ממגוון רב ורחב של הסברי ה"למה לא" לאחר פגישה. והדברים בנפשנו ולא עוד נקודה הכרחית או פחות.
ברגע שהדגש ממוקד על בגרות פנימית, השכלה וכד', דבר שנדמה כמהותי, נחסמת במיידי האפשרות להכרות עמוקה יותר, להגעה לרבדים הפנימיים, המהותיים יותר לזוגיות כגון: הקשבה, אכפתיות, טוב לב ודברים נוספים שניתן לראות כבר בפגישה ראשונה. אך כאשר מציבים את המחסום הראשון אין אפשרות להתקדם הלאה ולראות את הדברים החשובים באמת.
זה לא אומר שאם הבחור פחות בוגר או פחות משכיל זהו פלוס, זו יכולה להיות נקודה שמפריעה, אבל רק לאחר הסתכלות על החבילה כולה. זו אמורה להיות אחת הנקודות ולא הנקודה הראשונה החוסמת את ההסתכלות על יתר התכונות והמידות.
צ'אנס שלילי
במידה והבנ"א קיבל צ'אנס כללי, ולאחר הכרות מעמיקה יותר נקודות אלה עדיין מפריעות, הן יכולות להוות סיבה, אך שוב - מתוך המכלול, לא כתכונה ראשונה המהווה עילה לאי הכרות כלל.
למעשה, הנקודות הבסיסיות היחידות החשובות הן יראת שמים ומידות, לא כמשה רבנו ואף לא הסטייפלר ואף לא אבא שלנו. וכן הסכמה לגבי אופי הבית.
יראת שמים אינה ניתנת לבדיקה בידי בשר ודם, אך ישנו פרמטר מסוים לפיו ניתן לקבל תמונה מסוימת לגבי מצב יראת השמים של הבנ"א והוא: נקודת האכפתיות, כמה אכפת לבנ"א כאשר הוא אינו מקיים מצווה או כאשר הוא עושה ההיפך, כמה אכפת לו מהקב"ה וממה שהוא חושב עליו.
אדם שאינו מדקדק במצוות, סגנון מצוות אנשים מלומדה ומטה, צריך לבדוק האם אי הדקדוק הינו אידיאולוגיה או השחיקה שבשגרה שעל מזבחה הוקרבו מצוות רבות וההבדל ברור. ושוב, כמה אכפת לו.
באם ישנן הנקודות דלעיל, צריך משהו נוסף בפגישה עצמה, צריך שיהיה נחמד ולא מעיק ואיזשהו רצון לראות את האדם פעם נוספת בחיים.
משם והלאה צריך לזרום בלא לנתח, בלא לקרוע לגזרים את האדם ממול.
הרוחניות של בן הזוג, כל מה שבינו לבין אלוקיו צריך להישאר בדיוק בתחום השיפוט שבינו לבין אלוקיו, הנקודות היחידות המהותיות בחייו צריכות להיות אלה המשמשות דוגמא אישית כאשר יש ילדים, אך בל נשכח, לאישה הכח לנתב לטוב ולמוטב. ברגע שהבסיס לבניית הבית משותף, הכל יכול להשתנות ולהשתפר עם סבלנות, עקביות ורצון כן ואמיתי לבנות בית של תורה.
היות והמאמרים מיועדים לבנות, נידונה כאן ההסתכלות מן הפן הזה, אין זה אומר כי הבחורים פועלים נכון, אך לא זו הבמה לכתוב על נקודה זו.
סדרת המאמרים מתפרסמת בשיתוף עם אתר "תובנות בענייני שידוכים"
הצגת כל התגובות