ישראל במלחמהישראל במלחמה
המחלה האמיתית

איציק קרס מול עיניה של כלתו - ואז התבררה האמת האכזרית שניסה להסתיר | סיפור מטלטל

גופו של איציק החל להתעוות ותנועות הגוף שלו הפכו לבלתי נשלטות בידיים וברגליים. הספקתי לראות את עיניו מתגלגלות כלפי מעלה עם עיוותים בפנים, והכחלה שהחלה להיראות סביב הפה. נאלמתי דום, השתתקתי מבלי יכולת להפסיק לבכות (שידוכים)

משה רבי | כיכר השבת |
(צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)

שלום, אני רעות (30) מאזור השרון. נשואה ליוסף (33), ואמא לארבע בנות מתוקות.

>> למגזין המלא - כנסו

הסיפור שלי הוא עשר שנים אחורנית. אני הבת הגדולה במשפחה, לפניי יש את אח שלי אורי. התחלתי לשמוע שידוכים, ואורי היה מאוד מעורב בשידוכים שלי. הוא היה מברר סדרתי, ולא נתן אפשרות שיסתירו ממנו משהו. וכמו בכל הצעה, גם כאן, הוא בירר עם החברים שלו מאותה הישיבה, או עם החברים של החברים שמכירים מישהו שמכיר.... בקיצור: לא נח לרגע.

ההורים שלי, הם מהסגנון שלא לוקח סיכונים, וכל שכן בשידוכים. פעמים רבות זה גורם להם לשאול את השאלות הכי לא נעימות. זה לא נעים, אבל תמיד אבא שלי אומר, שעדיף להרגיש רע לפני החתונה, ולא אחריה. דווקא בגלל זה, אבא שלי דורש מכל הצעה שמתקדמת לקבל תיק רפואי של הבחור, וגם לתת את שלי בתמורה.

אני זוכרת שפעם אחת ראינו בתיק הרפואי של בחור אחד דיווח על מעורבות בתאונה, שהסתיים בטיפולי פיזיותרפיה. זה היה מספיק מבחינתו של אבא שלי, לא לקדם כלום. "אורתופדיה, זה סיפור שלא גומרים אותו", הוא קבע, וזה ירד מהפרק. אבל היו פרטים טובים מכל הבחינות, ועם כל הצניעות ידעתי, מה הסגנון כמו שלי, מי המשפחה שלי, וגם: מי היא המשפחה התומכת כמו שלי. הוריי עובדים קשה, ומתפרנסים בכבוד, ידעתי לחכות ולקבל את מה שמגיע לי.

ואז הציעו לי את איציק.

אורי בירר והפך כל אבן לדעת את מה שצריך לדעת, הפרטים היו בדיוק מה שחיפשתי. כשביקשנו את התיק הרפואי של איציק, נענינו בחיוב. נקבעה פגישה שהייתה מדהימה, התקדמנו והתקדמנו, וורט, אירוסין, ותאריך לחתונה כבר סגרנו, עד אותו יום שלא אשכח בחיי.

אני ואיציק קבענו לצאת לראות אולם מוכר בבני ברק, נכנסנו לאולם, בדקנו את מה שהיה חשוב לנו, קיבלנו תשובות על השאלות ששאלנו, ובאנו לצאת. ואז... איציק נעצר לרגע בבהלה. "הכל בסדר?", שאלתי אותו. "כן, קצת עייפות", הוא ענה בביטחון. יצאנו מאזור האולם, איציק נכנס לקיוסק סמוך לקנות שתיה, ואז זה קרה.

איציק התמוטט, וראשו נחבט על הקרקע בחוזקה. הקיוסק היה הומה אדם, וכולם החלו לצעוק "הצלה... הצלה... תזמינו אמבולנס...". אני ראיתי את הכל, אבל עדיין לא מעכלת מה שאני רואה. עברו שניות והתחלתי לצעוק "תעזרו לו...".

אחד הכוננים שהיה באזור נכנס פנימה וצעק מכולם לצאת, ואני, עומדת בוכה ומייללת מול החתן שלי, שעדיין מוטל על הקרקע.

את קשורה אליו?
כן.
ספרי לי עליו קצת, מה את יודעת עליו?
אני יודעת שהוא בסדר גמור, אין לו כלום.
מה את בשבילו?
אנחנו מאורסים.
ידוע לך אם יש לו אפילפסיה?
מה קרה לו?
אני שואל אם ידוע לך אם יש לו מחלת הנפילה כי זה מאד משנה כאן לכמה החלטות?
לפי מה שידוע לי, הוא בריא.

בינתיים, גופו של איציק החל להתעוות ותנועות הגוף שלו הפכו לבלתי נשלטות בידיים וברגליים. הספקתי לראות את עיניו מתגלגלות כלפי מעלה עם עיוותים בפנים, והכחלה שהחלה להיראות סביב הפה. נאלמתי דום, השתתקתי מבלי יכולת להפסיק לבכות.

טוב. תצאי בבקשה, עדיף שלא תהי כאן.
מה יש לו?
הכל יהיה בסדר, תני לי רק מקום לטפל בו.
לא לא לא... תגיד לי מה יש לו, אני מתחננת לפניך, תגיד לי מה קרה לו?
הוא עם דופק... אני מבקש ממך לתת לי לעשות את מה שצריך, תודה.

פתאום ראיתי עוד כמה כוננים שנכנסו. שלוש דקות של נצח, שבסיומם, איציק התעורר, קם על רגליו והחל תופס את ראשו בחוזקה.

איציק, אתה בסדר? אני פשוט דואגת, איך אתה מרגיש?
אני... אני בסדר גמור. רעות, בואי ונלך מכאן עכשיו.
רגע רגע, אתה לא יכול ללכת ככה...
כן כן... אני מבקש ממך, בואי נצא מכאן לפני שיגיע אמבולנס.
אני לא מבינה אותך, אתה לא רוצה שיטפלו בך?
אני יסביר לך הכל, בואי אחריי.

החובש עצר את איציק ממש ביציאה מהקיוסק. "תקשיב חמוד, אתה לא הולך מכאן, עד שבודקים אותך...". איציק היה מאוד נחוש: "אני מבקש ממך לתת לי ללכת, אין לך רשות לעכב אותי", הוא אמר בכעס. ניסיתי להסביר לאיציק את מה שראיתי, איך שהוא התמוטט, אבל הוא לא נתן לי לדבר ואמר לי: "קודם כל ללכת מכאן". עדכנתי את אמא שלי במתרחש על כל המראות שראיתי, אותם לא אשכח לעולם.

"זה אֶפִּילֶפְּסִיָּה"

איציק ביקש ללכת הביתה, אכן נפרדתי ממנו וסיכמנו שנדבר מאוחר יותר. כשנכנסתי לבית ראיתי את אבא ואמא שלי יושבים עם אורי כשפניהם חתומות. עדיין לא מבינה כלום חוץ מזה שהחתן שלי התעלף, וקם כאילו לא קרה כלום. אבל אבא שלי היה די ברור, הוא העלה על הקו את ידידו הטוב שאול, הפראמדיק של השכונה.

שאול שאל אותי מספר שאלות על אופי הנפילה, והתסמנים שראיתי, וקבע חד משמעית: אלו סימנים של אֶפִּילֶפְּסִיָּה - מחלת הנפילה, או בשמה העברי: כִּפְיוֹן.

אֶפִּילֶפְּסִיָּה -  היא קבוצה של הפרעות נוירולוגיות, המאופיינת בפרכוסים הנובעים מפעילות עודפת וחריגה של תאי עצב בקליפת המוח. התקפים אפילפטיים מתרחשים לפרקים, ונוטים להישנות ללא סיבה מיידית ומבוססת. התקפים אלו יכולים להיות קצרים או ארוכים ונמרצים, הגורמים לשיבוש של התפקוד הרגיל. ההתקף הוא פתאומי, בלתי נשלט ובחלק מהמקרים גורם לאובדן של המודעות ולתנועות בלתי נשלטות. רוב ההתקפים נמשכים פחות ממספר דקות. זה מלווה באובדן הכרה, נפילה, שרירים נוקשים, תנועות בלתי רצוניות. יכולים להיות: נשיכת לשון, אובדן שליטה על סוגרים, פרכוסים, קצץ לבן מהפה.

"לא מסתירים דבר כזה בתי היקרה, אם הם הסתירו, זה נורא. את צעירה בכדי להשלים עם זה ולהתפשר על זה", הוא אמר בכאב. פתאום, ירד לי כל כך ממנו, מהבחור הזה שכל כך הערצתי, רק רציתי להבין איך אפשר להסתיר דבר שכזה.

נכנסתי לחדר, והתקשרתי לאיציק. איציק לא ענה. המתנתי שעה, ניסיתי שוב, אבל איציק שוב לא ענה. עוד משהו שמעורר חשד, עוד סיבה לחשוב מחשבות על מנהג רמאות שנהגו בי. כן, אני מתכוונת גם על איציק. "אם יש לו את זה והוא לא סיפר לי, מבחינתי זו רשעות ממדרגה ראשונה", הרהרתי.

לאחר כמה שעות, איציק חזר אליי. שאלתי לשלומו, הוא היה נשמע טוב.

ישנתי, הייתי עייף.
יופי, איך אתה מרגיש עכשיו?
מצוין. את יודעת, שעייפים ולא שומרים על הגוף, באה ההתמוטטות.
כן הא?
מה לעשות.
תגיד איציק, אני יכולה לשאול אותך שאלה?
באיזה עניין?!
יש לך אפילפסיה?
שתיקה.
איציק???
אנחנו צריכים לדבר.

למחרת, נפגשנו. איציק סיפר לי את הכל. הוא סיפר לי שיש לו אפילפסיה. הוא טען שהוריו שאלו רופא שאמר להם, שאם הוא ייקח את הכדורים בקביעות, לא יקרה לו התקף כזה. הרופא הינו פרטי, ולכן ההפרעה הנירולוגית הזו לא רשומה בתיק הרפואי אותו הם העבירו לנו בנדיבות. איציק הבטיח לי שהוא ייקח את הכדורים כל הזמן, והוא מבקש שלא אעשה מזה סיפור גדול.

סיכמנו על הפסקת הקשר בנינו עד לבירור העניין, ולעיון בחומר של הרופא הפרטי שלו. כשהחומר הגיע אלינו, נדהמנו מחוסר הדיווח של מה שהיה כתוב שם.

איציק התגלה כחולה אפילפסיה ולא ברמה הנמוכה, אלא בהתקפים מתמשכים וחמורים. עוד נכתב שם, שאיציק הינו בסיכון מתמיד לפתח נזקים מוחיים תמידיים ואף מוות, בפרט שהמחלה אינה נמצאת תחת ניטור. בנוסף צוין על בעיית שרירים שהתפתחה עם הזמן.

ההקטנה וההתגמדות שלו בנושא מאוד הכעיסה אותי, והמחשבה שהוא לא היה מספר לי זאת רק לאחר החתונה, מאוד הרחיקה אותי ממנו. לא יכולתי לסלוח על זה. לעבור וורט, אירוסין, ועדיין לשתוק? היה פשע גדול מבחינתי. לא ידעתי את נפשי. מצד אחד בחור חשוב, אבל מתגלה כלא מוסרי ולא ערכי. הרגשה נוראה שלא הייתה לי מעולם.

הקפדתי לא לערב את הרגש, וזה היה קשה מאוד עבורי. בכל אופן ראיתי בו שותף מלא לעתיד, אבל הקלות שלו גרמה לי להבין שמשהו לקוי באנושיות שלו. כשאבא שלי פנה לרב של המשפחה, הרב אמר את הדברים הבאים: "הכל תלוי בה, צריך להסביר לה במה זה כרוך, ושמה שהיא ראתה יכול לקרות לו שוב, ואיך היא תתמודד עם זה. אבל, הבעיה הגדולה והאמיתית היא, יותר בגלל קלות הדעת שהבחור מפגין בעניין, זה מראה על משהו גרוע יותר מהמחלה עצמה".

משה רבי (צילום: מ. מזרחי)

• • •

השידוך ירד, נפרדנו.

עכשיו תשבו רגע ותקראו את זה...

איציק שלח אליי מישהו לעדכן אותי שהוא מקפיד עליי, על ששברתי את השידוך הזה, ועל העוול שגרמתי לו.

נו...

הבנתי שהמחלה היא לא תמיד מחלת הגוף, אלא מספיקה מידה אחת רעה, לגרום לכולם להתרחק מאיתנו. פתאום הרגשתי שזה כבר לא המחלה שיש לו, אלא היכולת לחיות עם הקלות הזו שלו, שלא להבין את הצורך לספר את זה, ולא להבין את הבעייתיות עימה הוא חי.

זה רק גילה לי שהייתה לו בעיה יותר גדולה מהאפילפסיה...

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר