לפני כחמישה חודשים חשתי בכאבי ראש עזים התוקפים אותי באופן בהול, זה הלך והחמיר ובעקבות כך החלטתי לפנות לרופא משפחה, בקשתי בדיקות שגרתיות... ומכאן ועד לתוצאות המיוחלות היו אלא 3 ימי חסד, המעבר בין החיים הרגילים שהיו לי עד כה, לחיים בצל המוות. כמובן שאני לא אפרט את התהליך והשבר הנפשי, מיד לבדיקות מקיפות ואכן כפי שאתם מנחשים, הגרוע מכל...
מאז אני מושבתת אין לי שום טיפת רצון להסתכל על העולם באור חיובי, או לנצח את החיים, האמת שאין לי גם סיכוי, נכון שאפילו חרב חדה וכו.. אני חדורת אמונה תאורטית אך מעשית אני יודעת שאני אוטוטו מחזירה ציוד.
אני לא כותבת את המילים הללו כדי לעורר רחמים, אלא כדי להעביר מסר חד וברור, אמנם נשמע כי איבדתי תקווה, אני ממש לקראת קו הסיום. בחמישה חודשים האחרונים בהם כל דקה מחיי מחזרתי ושחזרתי, בדקתי מה הייתי עושה אחרת, לי, לילדי לבעלי ולמשפחתי המדהימה. ולא מצאתי דבר שאני רוצה לשנות. ואז הבנתי, כי הבניין האמתי שלנו מתחיל בלקבל את המציאות כפי שהיא לא לומר אילו היה הייתי יכול, אילו נולדתי שם הייתי גדול (יצא חרוז כזה).
הקבלה של המצב הנתון היא בהרבה יותר חזקה מיצירת מציאות מדומה, להבין כי החבילה או המסע שאנחנו עוברים בחיים הוא מסע מוכתב מראש, אמנם יש לנו בחירה אך לא שליטה על חיינו, הבחירה היא איך אנחנו בונים את עצמנו מתוך ההריסות מתוך החורבן האישי עם המציאות הקיימת ומקבלים אותה באהבה.
אני את שלי בניתי, אני לא מתעסקת בהריסות או ברחמים ממתינה ומקבלת באהבה. מתפללת שילדי יראו תמיד נכון את המציאות שניתה להם ופשוט יבנו אותה, גם ברגעי חורבן, יתרוממו מעל ההריסות..ויצרו מתוךך המציאות הקיימת עבורם בניין חדש
]]>
