אזכרה ימים מקדם, עת כל מתחם שהלך להיבנות על מקום שנחשד כזכר לקבר, הפך מיד ללוחמה אדירה, די היה באיזכור שמו של 'שמידל' כדי להעביר צמרמורת בקבלנים וירידת ערך הקרקע מיידית.
אלה היו ימים, כשזעקו 'ירושלים תבער' היא בערה ויחד איתה בערה כל הגולה כמדורת האש, אנשים נשכבו למרגלות הטרקטורים מתוך אמונה אמיתית בצדקת הדרך והמאבקים נשאו פרי.
אך לרגע נראה כי תם עידן. היתכן?
ישבתי לי אמש למול תמונות הטרקטורים החופרים בשלווה והרהרתי בליבי בכאב,מה קרה, שחזרתי אך החל הכל ואיפה נפלנו.
המאבק הנוכחי שהחל דרכו כגחמה של ח"כ ליצמן התפתח לכדי מאבק חרדי כללי, לרגעים היה נראה שסוף סוף הצליח סגן השר לרתום למלחמה על כבודו את כל הציבור החרדי ולהפוך את ברזילי לקונצנזוס.
ליצמן חשב והצליח להוריד את הלחץ התקשורתי מעליו, לחלק אותו בין כלל הציבור החרדי, דבר שלמפרע הוביל וזירז את גל ההסתה שאנו קבורים עדיין בתוכו. על הדרך ניסה להראות במשרד הבריאות מי בעל הבית.
הפחים במא"ש החלו לבעור, כרוזים שחורים יצאו, וכלי התקשורת החילונים והחרדים התחרו זה בזה מי יצעק בקול יותר ללבות את המהומות משני הצדדים, לרגעים היה נראה שזוהי ההצגה הטובה ביותר בעיר.
אני הקטן עוד האמנתי במעמקי ליבי שעדיין כח הרתעה יש לנו כחרדים, ואם כה הרבה איימנו ושרפנו כל כך הרבה גשרים בשביל המאבק הזה לכל הפחות נראה את כוחינו במניעת חילול הקברים, אך כאמור נראה שמשהו תם. נגמר.
קסם הכח החרדי פג ואיננו, יתכן שזה נבע ממימוש יתר של הכוחנות וההפגנות, או יותר חמור - מומש על דברים שלא נצרכו באמת ודוגמא כואבת הינה פרשת האם המרעיבה שמתחילה להצטייר היום כפרשיה לא נעימה לציבור החרדי.
או אולי מאיבוד אידיאלים מסויים בקרב קהלינו, אך בין כך ובין כך, איבדנו את כח ההרתעה שלנו, עמידתינו העיקשת על משמר הדת ועל מאבקים בנושאים שהוגדרו על ידי רבנים כ"חשובים וקריטים" נסדק ללא תקנה.
מן הסתם הדבר יורגש על גבינו בקרוב בפרימה של עוד אי אלו נושאי דת, וגם אם פה, לא באמת חשוב היה לנצח, לטווח הארוך, אי הנצחון פה הוא היזק חמור ששנים יקח להעריך את תוצאותיו הקשות.
● ● ●
פתע חלחלה בי ההבנה, לא! כח המאבק החרדי לא תם, כל זמן שנעמוד על עקרונות הדת באמת, נצליח בכל מאבק שיהיה וכפי שהצלחנו כל השנים כאשר יצאנו וגדולי ישראל בראשינו.
אולם עתה במאבק הנוכחי, זה איננו מאבק לשם שמיים, זהו מאבק אינטרסי של איש שהיה אמור להיות שליח ציבור ותחת זה הפך את הציבור לשלוחיו, ומחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.
● ● ●
אמש נודע כי המהלך לפינוי העצמות, קיבל בעצם את ברכתם של הגר"ע יוסף והרב שלמה עמר, איני נכנס בדעת גדולים ממני מה היתר מצאו להם, קל לשער כי בדקו את העניין.
מטריד מאד לחשוב כי היו כאלה מקרבינו ומראשינו שנלחמו וביזו ורמסו את כבודו של הציבור החרדי ומעמדו על מאבק חסר תכלית וביותר כאשר ישנם רבנים שמתירים את העניין.
מטריד אף יותר לחשוב לרגע שהיו מי שהראו מצג שווא בפני רבנים אחרים ובכך גרמו להם להביע את תמיכתם באיסור העניין. והכל למען כבוד וכוחנות פנים משרדית ופנים מפלגתית קטנה.
● ● ●
צורב לראות איככה נותר לו ח"כ ליצמן כשזנבו בין רגליו והוא בקושי מודה למשטרה על כך שלא התבצע חילול שבת בהכנות לפינוי הקברים. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
תחת לצאת בגאוות מנצחים על עוד מאבק על אידיאל מקודש יצא הוא ויצאנו כולנו קטנים מתמיד, עוד מאבק שהחל בקול גדול ובתרועות רמות נסתיים בקול ענות חלושה.
לסיכום, כלל וכלל לא חלפו הימים שבהם העדה החרדית איימה והמשטרה הייתה נכנסת להיכון.
כאן, אכן חבל על דאבדין, וחבל על גלי הסתה שחטף ויחטוף הציבור על מאבק לא נצרך.
הרי את שרידי הפרשיה הזאת יקח לנו שנים רבות עוד למחות, בכל מישור שלא יהיה, אזי אימרו אתם - כלום לא הגיע הזמן לחשבון נפש קל שיועיל בפעם הבאה לפני שיוצאים לעוד מאבק חסר ענין ותכלית?!
אך אני בטוח שכאשר אכן נצא למאבק אמיתי וחסר פשרות, בדברים שהם באמת ציפור נפשינו, וגדולי ישראל אכן יורו למחות ולא ממצג שווא שיראו להם בעלי ענין קטנים, המאבק יצליח כבימים עברו.