דעה: השנאה החילונית באה מרוע בלבד? ואולי החילונים צודקים

ישנן התנהלויות ערכיות שלא נוכל לוותר עליהן בשום אופן, למרות שבאופן טבעי הדבר גורם לשנאה ובוז לתורה ולומדיה. לפעמים אכן אין ברירה למרות המחיר הכבד של חילול ה' בעובדת השנאה הזו. אך מדוע מקובל אצל הפובלציסטים ואנשי הציבור החרדים לתלות את מניעי השנאה החילונית לחרדים, רק בקלקול המידות שלהם, מריקנות ..., [ אצל חלק גדול מהעיתונאים והחכי"ם מאנטישמיות, ומשנאת עמי הארץ לת"ח ועוד ועוד...]. שאלה נוספת שיש לשאול את עצמנו, האם במקרים מסוימים הרווחים הערכיים שבהתנהלות זו או אחרת, שווים אכן את המחיר הכבד של חילול ה' הנגרם עקב כך.

שאלות למחשבה:

א. בחרנו משיקולים חינוכיים מובנים להסתגר ולגור בערים ושכונות חרדיות. ולהימנע עד כמה שאפשר ממפגשים חברתיים או אחרים עם החילונים.

לגיטימי ומובן לגמרי. עקב כך נוצר מצב שלא מכירים אותנו באמת, ולכן רואים אותנו באופן טבעי כמוזרים [בלבוש, בהתנהגות, ובשפה] עובדה היוצרת רתיעה וזרות. מדוע א"כ אנו כועסים עליהם שכך הם מתייחסים אלינו?

ב. בחרנו מסיבות חינוכיות [וחלק באמת חושבים כך] ללמד את בנינו שחילונים כולם ריקים מתוכן ללא ערכים חוטאים ומושחתים.

אולי לגיטימי?!

אך מדוע אנו נדהמים כאשר החילונים גם הם, מלמדים את בניהם שהחרדים כולם פרימיטביים עם נורמות של ערכים מיושנים ומאוסים?

ג. בחרנו למען קיום התורה בישראל למנוע מבנינו להשתתף ולשאת עם כולם בעול הקשה בנשיאת נטל הביטחון, ולהטיל על בנינו עול קיום התורה בישראל.

כמובן שלא נוכל לוותר על כך!

ואולי החילונים צודקים

אך מדוע אנו מתקוממים ונעלבים כאשר החילונים שאינם מכירים ומבינים בצורך הזה, [יותר נכון רובם מכירים, אך טוענים שצריך מכסות...] רואים בנו אנשים לא מוסריים, וחלקם מתעבים אותנו עקב כך?

ד. בחרנו שגם את אלה מבנינו שאינם שייכים באישיותם או בלימודם לקבוצת מחזיקי התורה [בטלני הישיבות והגרועים מהם...] למנוע גם מהם להתגייס [גם למחנות צבא כשרים]. ואלה מבינהם שהתגייסו לנח"ל החרדי אנו לא משבחים אותם, בזים להם, ובוודאי שלא מכירים להם טובה. ומתעלמים מהם בעיתונות החרדית במקרה הטוב.

מדוע א"כ אנו זועמים כאשר הם אינם מאמינים לנו שאי גיוס בחורי ישיבות, מונע ממניעים של הצורך בקיום התורה בישראל אלא סתם מאי רצון החרדים לשאת בנטל?

ה. בחרנו ללמד ולחנך את בנינו לא להתפרנס מעבודה, ולהקדיש את כל זמנם ללימוד תורה.

מובן וברור!

אך מדוע אנו המומים כאשר החילונים שכנאמר לעיל אינם רואים בכך ערך, מרגישים שאנו עול כלכלי על צוואריהם באי השתתפות במעגל העבודה [רק 38%] ועוינים אותנו בשל כך.

ו. בחרנו שלא ללמד את בנינו אומנות כלשהי, ולגנות את מי שכן בחר לעשות זאת. עקב כך נשארים בכוללים גם מי שלא מתאים להיות חבר בקבוצת העילית הזאת, ולא לעבוד.

מה לנו א"כ כי נלין על החילונים שהתחושה הנ"ל שיש כאן קבוצת פרזיטים שחיה על חשבונם מתעצמת עקב כך?

ז. בחרנו [משיקולים חינוכיים?] שלא לחנך להכרת טובה לחיילים שחרפו נפשם ונהרגו או נפצעו גם למעננו. ולכן אנו לא מאזכרים אותם בשום דרך ע"י יום מיוחד כלשהו או תפילה או לימוד משניות מיוחדים להם. זאת ועוד, שום משגיח או ראש ישיבה לא מדבר על כך בשיחות מוסר. ובעיתונות החרדית לא תמצאו על כך מילת הערכה.

מדוע אנו מתפלאים על התחושה החילונית שאנו כפויי טובה בזויים, וסיבת אי הגיוס שלנו הוא טפילות פשוטה, של חברה החיה על מסירות נפש של אחרים?

ח. כאשר קבוצות סהרוריות קיצוניות עושות מעשים שמחללים את ה', עיין סיפורי בית שמש, הריקוד בצפירה, שריפת הדגלים ועוד...] בחרו הרבנים שלא לגנות אותם באופן עקבי חד וצלול [פה ושם אמירות רפויות]

מדוע מתרצים אנו לעצמינו, שהדעה החילונית האומרת שאנו כולנו מגבים מעשים פסולים אלו, מונעת רק ממניעים של שנאת ע"ה לת"ח?

החרדים לא רוצים את החילונים לידם

ט. בחרנו לתת לאפשר לאנשי הציבור שלנו וכותבי המאמרים בעיתונות שלנו, לחרף ולגדף את כל החילונים כל הזמן [ציטוטים נבחרים שחוזרים ונשנים "הם אנטישמיים," "צריך להיות עם אידי אלכוהול ושבעים מאכילת חזיר כדי להבין מדוע החילונים חושבים ש..." "הועידה הדנה בחוק טל מזכירה את הועידה הנאצית לפתרון הסופי ליהודים" [י. רבלין, ] מי שימסור רשימות של מי שלא לומד לצבא, הוא בעצם חבר ביודנראט [י. רבלין] ועוד ועוד... עיין בכל העיתונים וכלי התקשורת החרדיים.

מדוע א"כ אנחנו נעלבים וצועקים כקורבנות הסתה, כאשר גומלים לנו בתקשורת באותה מידה? [יש פחות גידופים עלינו מאשר גידופים שלנו עליהם].

י. בעיתונות החרדית לעולם לא נמצא שום שבח או כתבה מפרגנת על מעשה טוב שחילוני עשה.

מדוע א"כ אנו קופצים כאשר הם גומלים לנו באותה מידה? [אגב בעיתונות החילונית כן מספרים על עזר מציון , יד שרה, או עזרה למרפא, "הצלה" "זק"א" ועוד]

יא. אנחנו לא היינו מסכימים בשום אופן שחילונים יסתובבו בבתי הספר שלנו ללמד כפירה, היינו מונעים מהם גם להעמיד דוכנים עם ספרי כפירה במחוזותינו.

מדוע א"כ לא נבין את אותם חילונים, שלא מסכימים שנפתה את בניהם לכפור בכפירת הוריהם?

י"ב. אנחנו לא מסכימים, לטעמי בצדק (ויש חולקים על כך), שחילונים יגורו בשכונות המאופיינות כחרדיות. מהיכן החוצפה והיהירות שלנו לתלות באנטישמיות, את העובדה שישנם חילונים שלא מסכימים שחרדים יגורו בקרבתם, כאשר השכונה מאופיינת כשכונה עם אופי חברתי חילוני מוגדר.

לסיכום: מתוך כל הנ"ל ישנם דברים שלא נוכל לוותר עליהם למרות המחיר הכבד של שנאת התורה ושנאת מקיימיה. אך כאשר המחיר הטבעי מגיע, ומכה בנו מכות כואבו . במקום להבין שזה המחיר שלקחנו על עצמנו, אנו תולים זאת באנטישמיות.

כותב המאמר הוא מרבני עמותת "נצח-יהודה" וגדוד הנח"ל החרדי.