פרק ו': במפנה המאה ה-19 וה-20 חי ופעל בגרמניה התאולוג והמזרחן הפרוטסטנטי הרמן שטראק שהיה בין היתר מרצה באוניברסיטה בעל שם, שהיה "מומחה" ליהדות ונלחם כנגד הוגים אנטישמים, כגון הכומר אדולף סטוקר, והתאולוג הקתולי אוגוסט רולינג שר"י וימש"ו.
- הסגולה מאת המקובל לכיבוי שריפות: כתונת אישה עם כתם
- הרב והרופא שחשף את סגולת כתונת הנשים ומקום קבורתו לא נודע
- האם מותר בשבת קודש לכבות שריפה - על ידי סגולות?
- "הזהרו בגחלתן" | הסגולה המפורסמת שגרמה לשריפה; והאש שהציתה אנטישמיות
- חוקר הסגולות חושף: זו הסגולה המפורסמת - שאין לה שום מקור
הרמן שטראק למד יהדות אצל אחד מגדולי הוגי תנועת 'חכמת ישראל' משה (מוריץ) שטיישניידר, וכך שטראק היה לגוי שידע לקרוא עברית וספרות רבנית. בתקופתו הוא היה נחשב הגוי הכי "תלמיד חוכם" שהיה בגרמניה שהיה בקיא ביהדות, ואף אירע מקרה שבשל בקיאותו במנהגים היהודים הוא עזר לטובתם כדלהלן:
שטראק פעל גם בבית ספר מסיון ליהודים רח"ל, אולם כשהחלו עלילות דם בסוף המאה ה-19 ברחבי אירופה, בתור מומחה עולמי שנחשב כבקיא בכתבים יהודים, הוא התגייס לטובת היהודים וכתב מאמרים רבים כדי להוכיח שאין שום בסיס לעלילות דם.
בין ספריו ניתן למצוא אף ספרים יהודים מובהקים, כמשניות וכו'. בספרו Der Blutaberglaube in der Menschheit, Blutmorde und Blutritus שבא לחקור את עלילות הדם, סוקר שטראק את השימוש בדם לצרכים רפואיים ולצרכים טקסים דתיים בכל האומות, כולל העם היהודי.
מסקנתו היא נחרצת שאין בסיס לטענה שיהודים עושים שימוש בדם של בן אדם אנושי לצורך דת כפי טענות כמרים אנטישמיים כביכול יהודים משתמשים בדם של נוצרים לצורך אפית מצות.
שטראק שהיה בקיא בספרות הרבנית לאורך כל הדורות, טען שרק במקרים שוליים, יהודים השתמשו בדם של יהודים ולא של גוים, ואחד הדברים שהשתמשו בדם, הוא של נשים כסגולה מגית לכיבוי שריפה, וכפי שהרחבנו בפרקים קודמים.
במאמרו המרתק מונה שטראק כמה ספרי סגולה יהודים (אחד מהם הוא הספר שמכון 'סגולת אמת' ההדיר בשנים האחרונות), ואחרי שהוא מביא את הסגולה בשם ספר קבלי עתיק לתלות דם נשים נגד האש (תוך שהוא מביא עוד כמה דברים פיקנטיים כגון מנהג לקחת דם של מת ולהעבירו ליהודי שחלה במחלה וכן הפוך, וכך המחלה "תועבר" למת), הוא מוכיח שמנהג כיבוי שריפות ע"י דם הנשים, הינו "כמו רוב הסגולות שמיעוט הרבנים נוהגים, ולא מנהג יהודי מקורי, אלא ספיחי מנהגים שלמדו מאומות אחרות". (הוא דאמרן החכם מכל אדם: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ").
כזכור, ציטטנו את דברי הרב פרופ' מעוז כהנא שבין עיסוקיו חקר בארוכה את הנושא של דיבוקים, חזיונות, סגולות, מיסטיקה ומאגיה, ובאותו ראיון פרופ' כהנא סיפר לגולשי 'כיכר השבת' על סגולות בעולם היהודי שנשאבו מהגויים כמו דם של שועל או דם הנידה. לטענת פרופ' מעוז כהנא הסגולות הללו הופיעו בכתבים יהודים עקב המצב בגלות שבו יהודים וגויים חיים ביחד, ומחליפים ביניהם סגולות.
אותה טענה בדיוק נשמעה מפי חוקר המיסטיקה היהודית, הג"ר חיים פוקס, בריאיון שפורסם אף הוא בלעדי באתר 'כיכר השבת'.
כפי שפרסמו אחד המקורות היהודים שסגולה זו הופיעה, היא בספר 'פחד יצחק' כפי מהדורה ראשונה תק"י (1750) וונציה: "דליקה: שמעתי מפי מקובל שקבל מרבו שבר מינן כשיש דליקה בבית אחד ומתפחדים השכנים שמא ח"ו תבא גם לביתם שיקחו כתונת אשה נדה שעליו דם נדות וישימו אותו על אותו בית שכנגד האש שהיא סגולה גדולה להרחיק האש מאותו בית ובשנת תמ"ו לפ"ק כ"ו לחדש כסליו בליל ו' לח' שעות נפלה דליקה בבית גוי בעיר ריגיי"ו נגד חצר היהודים והיתה הדליקה כ"כ גדולה עד שכמעט בחצרות היהודים היו באות הגחלים והניצוצות בוערות עד שנפל פחד גדול על היהודים ועשו זאת ומיד ראו פלא גדול. ה' יציל את עמו ישראל מכל צרה".
כפי שציטטנו ולמרות שהסגולה הוכיחה את עצמה, כעדותו של רבי יצחק לַמפּרוֹנטי, הרי שישנם מגדולי ישראל שהתפלפלו האם מותר בשבת קודש לכבות אש על ידי סגולות, והאם מעשים אלו הם בגדר 'דרכי האמורי'.
אחד מהפוסקים שעסקו בדיון זה, הוא הגאון רבי משה מאיר לייפער, האדמו"ר מנדבורנא באניא, בספרו 'משמרת המועדות' (ירושלים תשס"ו), ששאל האם מותר בשבת להשתמש בפעולות סגוליות כדי לכבות את הדליקה, כגון 'סגולת דם הנידה', או להראות שמות קדושים כנגד האש כפי שהזכירו מקובלים רבים בדורות עברו.
בתשובתו הובא שהיו שאסרו והיו שהתירו. מקרה דומה מובא בשם החתם סופר ועוד שכשנפל נר בשבת על המפה והיה חשש שידליק אותה, היו מניחים מול הנר חתיכת חלה משבת, והנר כבה מעצמו. ומכך הסיקו שיש ללחם של השבת סגולה מיוחדת לשמירת הבית.
ברם, בספר 'דברי יצחק' (עניינים עמ' ע"ח) כתב על מנהג דומה להניח חתיכת חלה של שבת מול הנר במקרה שהחלב שלו נמס מידי מהר, ואותה הנחת החלה מול הנר עושה פעולת פלאים - והחלב הנמס חוזר לעמוד על תילו כבראשונה.
נגד מנהג זה התבטא אדמו"ר מוהר"ש מבעלזא שהוא מ'דרכי האמורי' ואסור לעשות כן.
הגאון רבי משה מאיר לייפער אדמו"ר מנדבורנא באניא רוצה לומר שיתכן שמוהר"ש מבעלזא אסר רק לגבי הנר, אולם בנוגע לשריפה שעלול להגיע לידי סכנה הרי שהדין מותר אע"פ שיש בזה חשש ל'דרכי האמורי', ואף החת"ם סופר יודה בכך. את דבריו מסיים האדמו"ר מנדבורנא באניא: "מכל מקום אנו שעושים כן בפת של שבת קודש, דזכותא דשבת קגרים שאני ושאני וכח אחר מעורב בו", וע"ש.
הראשל"צ הגר"י יוסף התדיין בנושא זה, ופסק שמותר לכבות האש בדרך נס, ומצטט את הסטייפלר שפסק שיש להקל (ראה ילקוט יוסף השביעית והלכותיה ירושלים תשס"ט. קהילות יעקב ב"ק סי' מ"ה).
חלק מהראיות של הפוסקים שמותר לכבות שריפה בשבת על ידי סגולות, הובאו מדוד המלך, ששאל באורים ותומים בשבת, למרות שלכאורה מדובר באיסור 'כותב'. אחד התירוצים שמעשהו של דוד המלך הוא 'כתיבה על ידי מעשה ניסים' שמותר, וכך גם בסוגיה דידן, יהיה מותר לכבות שריפה על ידי 'מעשה ניסים' כלומר על ידי סגולה - להראות לאש כותונת אישה שעליה דם.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com