אי שם בישיבת מקובלים בירושלים העתיקה לפני כחמש מאות שנים, נכנס להיכל בית המדרש המקובל האלוקי רבי אברהם הלוי זי"ע, והביט מרוגש בקהל הלומדים שהתרבה מאז האימפריה הטורקית כבשה את ארץ ישראל ואישרה ליהודים רבים לעלות ארצה.
הוא התיישב במקומו במזרח, נטל קסת טבל אותה בדיו, ורשם את הדברים הבאים:
"והנה עתה מקרוב באו לירושלים יהודים נאמנים מארצות אשכנז ובוהמיה גם כתבים מפה ומפה יעידון ויגידון עניינים נפלאים מן הנעלה אשר עמד בארצות ההן אשר שמו מארטין לותיר... שהתחיל שנת הרפ"ד (1524) לחלוק על דת הערלים ולהראות להם כי שקר נחלו אבותיהם" [1].
מי הוא היה מרטין לותר שר"י אשר המקובל רבי אברהם לוי הגדירו כ"הנעלה", והתפעל ונרעש מכך שחלק על הכנסייה הקתולית, "להראות להם כי שקר נחלו אבותיהם?!".
מרטין לותר היה דוקטור וכומר, שהבין שאבות הכנסייה בזמנו היו מושחתים מן היסוד.
שנים רבות הוא אצַר את המידע ברשותו, ולא בִּיקֵּר אותם, מחשש שהוא ינודה בתור "זלזול בקודש".
בשנת 1517 למניינים, החליט מרטין לותר לפרסם את 95 התֶּזוֹת בהם הוא האשים את האפיפיור דאז בגניבת ההמונים במה שכונה על ידו "שטרות המחילה" המכונים "אִינְדּוּלְגֶּנְצִיָּה".
"שטרות המחילה" נכתבו בידי אישי הכנסייה, להמון העם, בתמורה לתשלום ישיר למוסדות הכנסייה.
המחאה של מרטין לותר התפשטה במהרה ברחבי יבשת אירופה, וחצתה את העולם הנוצרי לשני מחנות יריבים, ורבים ממאמיני הכנסייה הקתולית נטשו אותה לעבר הזרם החדש של לותר שכונה פרוטסטנטי.
מתברר שההמצאה של הכנסייה לשנורר כספים רבים ממאמיניה, הומצאה כבר בתקופת מסעות הצלב, שם הכמרים עשקו את המון העם, בכספים רבים, והבטיחו להם "מחילה" על חטאיהם המרובים.
הבדיחות על הכמרים שכתבו "כתבי מחילה", מכאן ולהבא ולא רק לְמַפְרֵעַ, לא נכתבו רק בספרי בדיחות יהודים בזמנם, ומתברר שהעסק היה די רווחי לכמרים המושחתים, ומכאן המחאה העזה שיצר מרטין לותר שהצליחה מעל למשוער.
הקש ששבר את גב הגמל של מרטין לותר, היה האפיפיור יוּליוּס השני שר"י וימש"ו (חי ופעל בין השנים 1443 –1513) שלצורך מלחמותיו הרבות, והקמת מבני פאר חדשים, הכריז חדשות לבקרים על סגולות חדשות, ובהם הוא חייב את המון העם המרושש לרכוש שוב ושוב "כתבי מחילה".
יוליוס שיפץ בסכום דמיוני את קריית הוותיקן באיטליה, והשיפוץ רישש את אוצרותיו לגמרי.
מי שהגיע לעזרת האפיפיור יוליוס, היה קיסר גרמניה מקסמיליאן הראשון ששיכל את בנו פֶליפֶּה הראשון, וחפץ למנות את נכדו (לימים קרל החמישי), כקיסר גרמניה.
לצורך כך נפגש הקיסר עם האפיפיור כדי שיתמוך בנכדו, ולא במישהו אחר. האפיפיור לא היה פראייר, וביקש עזרה במימון שיפוץ קריית הוותיקן (שעד ימינו הוא המבנה הכי מפואר שיש לנוצרים - שעלה כספים מרובים שווי ערך למיליארדים רבים).
קיסר גרמניה מקסמיליאן אמר לאפיפיור שאין לו כסף, וכתגובה האפיפיור הציע לשווק בגרמניה את "כתבי המחילה" להמון העם, וכל ההכנסות יגיעו לכנסייה, ובתמורה הוא יתמוך במינוי נכדו לכס הקיסר, וכך הווה.
אירועים אלו היו הקש ששבר את גב הגמל, ומרטין לותר קם בחמת זעם, ופרסם לכל את שחיתויות אבות הכנסייה שר"י וימש"ו, פעולות שהמקובל הגה"ק רבי אברהם הלוי מירושלים התפעל ביותר.
לא די שלותר זעם על ריבוי הפצת "כתבי המחילה" של הכנסייה, הוא גם הוכיח שכל זה המצאה מאוחרת, ולא "תורה" מקורית מאז הקמת "דת" הנצרות.
נקודה מרתקת היא, שישנם חוקרים שסבורים שמרטין לותר פרסם לראשונה את טענותיו כנגד הממסד הנוצרי, דרך פַּשְׂקֶווילים שנתלו במסמרים לדלתות הכנסייה שלו[2].
נ.ב. אין במאמר זה לשבח את מרטין לותר שגם הוא מוגדר כשר"י וימש"ו, שכן הוא היה מגדולי האנטישמים לדיראון עולם.
- ישר כח לידידי הרה"ג ר' יוסף מילר על המקורות ששלח לי לכתבה זו
•
[1] הובא ב'דוחקי הקץ', מוגנשטרן אריה, עמ' 29. וכן ב'עלייה והתיישבות בארץ ישראל במאה הט"ז', דוד אברהם, עמ' 26.
[2] ברם ראוי לציין שחלק ניכר מהחוקרים אינם מקבלים זאת, כיון שהדבר איננו מוזכר בכתביו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com