מדוע גיל הגיוס לצבא בתורה הוא עשרים - ומה הקשר לנישואין?

במילואים אלו, ישנם המשרתים בתפקידים המוגדרים כג'ובניקים וישנם בתומכי לחימה. לידי כותב השורות נודע שישנם לפחות עשרה חיילים בוגרי שלב ב', המשרתים בגדודים בעוטף עזה, וישנם אף שנכנסו לעזה, בתפקידים שונים.

ענין החרדים והצבא, הוא נושא טעון, ואין מאמר זה בא לדון בו. מה שכן, התהליך שנשואים חרדים מתגייסים לצבא, ושומרים בצבא לא רק על תורה ומצוות, אלא אף על מה שמוגדר כ"חרדיות", הוא תוצר ישיר של הגיוס לאחר גיל הנישואין והקמת משפחה.

זה לא סוד שישנם מהחרדים שמתגייסים בתור רווקים, שאינם חוזרים מהצבא באותה רמת דת של לפני הגיוס (ואצל הציבור הדתי לאומי הוא נושק לאחוזים גבוהים ביותר), ולכן מעניין מאד לערוך מחקר על גיוסי שלב ב', ורמתם הרוחנית לפני הגיוס וימי המילואים, ולאחריו. זאת ועוד, הצבא הוקם בראשית ימיה של מדינת ישראל ככור היתוך חברתי ונתפס כך עד היום ועל כן ישנה משמעות קריטית לגיל בו מתגייס בחור חרדי לצבא מבחינת יכולתו לשמור על קו מחשבה תורני אל מול סביבה חילונית ופרוגרסיבית.

לכך נדון בגיל המינימלי לגיוס לצבא המופיע בתורה וגם בגדול ישראל מפורסם שחייב נישואים טרום הגיוס.

מהו גיל הגיוס בתורה?

בשני מקומות בתורה מוזכר גיל היציאה לצבא. המקום הראשון הוא בתחילת חומש במדבר - הקדוש ברוך הוא מצווה את משה ואהרן למנות כל יוצא צבא בישראל והגיל ממנו מצווים משה ואהרן להתחיל למנות הוא גיל עשרים (ראה רש"י במדבר, פרק א פסוק ג).

המקום השני בו מוזכר גיל היציאה לצבא הוא בספר שמות בפרשת כי תשא כאשר הקדוש ברוך הוא מצוה את משה לקחת מבני ישראל מחצית השקל תרומה לה', הוא מצוה עליו לקחת את התרומה רק מפקודי הצבא שהם אנשים בני עשרים שנה ומעלה (ראה רש"י שמות, פרק ל, פסוק יד).

זכר לכך שהלכה זו קוימה בצבאות ישראל שגויסו מימות משה והלאה מצאנו בספר דברי הימים. אמציהו בן יואש מלך יהודה היה מלך אשר בתחילת מלכותו עשה הישר בעיני ה'. רק לאחר שחזר מנצח מהמלחמה הראשונה שיצא אליה, שהיתה מול אדום, גבה ליבו והוא סר מאחרי ה'. (דברי הימים ב, פרק כה, פסוקים ב-ד ועיין רש"י שם, פסוק כז).

כאשר נערך אמציהו למלחמתו הראשונה - בזמן שעוד הלך בדרך התורה - גייס רק חיילים מבן עשרים שנה ומעלה.

וכך נכתב בספר דברי הימים:

"וַיִּקְבֹּץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה". (דברי הימים ב, פרק כה, פסוק ה).

מדוע גיל הגיוס בתורה הוא עשרים?

טעם לכך שאדם אינו יוצא למלחמה פחות מבן עשרים, מצאנו בדברי הרמב"ן:

"ואפשר שהיה הטעם הזה בעבור שאינו חזק למלחמה בפחות מעשרים" (רמב"ן, במדבר, פרק א, פסוק ג)

מלבד הכח הפיזי שבדרך כלל אינו בשיאו, עד גיל עשרים בחור עדיין לא סיים גם את התפתחותו השכלית. כך ביאר רב סעדיה גאון את הסיבה לכך שנערים שטרם מלאו להם עשרים שנה לא נענשו בחטא המרגלים, שעניינו היה פחד מפני המלחמה לכיבוש ארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא גוזר על עם ישראל בחטא המרגלים - "ובניכם אשר לא ידעו היום טוב וָרע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה" (דברים, פרק א, לט).

מבאר רב סעדיה גאון את פירוש המילים 'טוב ורע' - בענייני מלחמה. (פירוש רב סעדיה גאון, דברים, פרק א, פסוק לט). נמצא שלפני גיל עשרים שכלו של האדם עדיין אינו בשל לגמרי לשקול ולנתח את ענייני המלחמה.

• הספר "שמם אדם" העוסק בגיל הנישואין

טעם חשוב נוסף הוא שעד גיל עשרים שנה לא נקהלים הנערים בעדה, כלומר אינם נושאים באחריות על הציבור (רמב"ן, במדבר, פרק א, פסוק ג). מכאן מבאר הרש"ר הירש שגם לשירות שאינו שירות קרבי הכרוך בלחימה ממש, לא יצא נער שעוד לא מלאו לו עשרים שנה (פירוש רש"ר הירש, במדבר, פרק א פסוק ג).

מי היה גדול ישראל בדורות האחרונים שפסק לבני דורו שעליהם להקדים נישואין לגיוס לצבא?

מרן החפץ חיים חי ופעל במזרח אירופה בשנים תקצ"ח (1838) - תרצ"ג (1933), ומצודתו הייתה פרוסה עד ירושלים, שם בני הישוב הישן עד ימינו נוהגים להינשא מוקדם.

בימיו הנהיגו השלטונות ברוסיה גיוס חובה לכל בחור, וגם היהודים נאלצו להתגייס לצבא הרוסי. שירות החובה נמשך עד גיל עשרים ושש וגרם תקלות רבות בחיים היהודיים, ביניהן דחיית גיל הנישואין בגלל השירות בצבא.

בתגובה כתב החפץ חיים שני קונטרסים לבני דורו. הקונטרס הראשון נקרא "דבר בעתו" ובו מדבר החפץ חיים על החובה להשיא את הבנים בגיל שמונה עשרה, לפני שהם מתגייסים לצבא.

הקונטרס השני נקרא "גדר עולם" ובו מדבר החפץ חיים על חינוך הבנות ומבאר גם את החובה להשיא את הבנות משהגיעו לפרקן.

דברי החפץ חיים נאמרו אמנם על צבא של מדינה זרה בו משרתים יהודים, אך היסודות המובאים בדבריו מהותיים ונכונים גם לגבי צבא יהודי הנלחם למען עם ישראל בארץ ישראל.

דברי החפץ חיים בקונטרס "דבר בעתו":

"באתי לעורר לאותם אנשים אשר אינם רוצים להשיא בניהם משהגיעו לפרקם כשהם בני שמונה עשרה שנה לכתחילה, כמאמר התנא באבות וכמו שנפסק ב"אבן העזר" סימן ב- פן יצטרך ללכת לצבא. ובאמת אדרבה מחמת זה הטעם גופא יש לנו היום למהר הנישואין מהדורות שלפנינו, כי פן לא יוכל לקיים אחר כך את מצות העשה של פריה ורביה ויצטרך להמתין עד שיהיה בן עשרים ושש שנה, ומי יודע את מספר ימי חייו, ופן ימות ערירי חס ושלום...".

בפשטות נראה שהחפץ חיים מדבר על הסכנה שבמלחמה ועל החשש שהאדם ייהרג במלחמה בטרם יביא בנים לעולם. אבל נוכל גם להבין שדבריו של החפץ חיים נובעים מתוך עקרון הלכתי כללי יותר, האומר שאחרי גיל עשרים חוששים למיתה אצל כל אדם - ללא קשר לגיוס לצבא. (רבי יוסף רפאל חזן בספרו חקרי לב על אבן העזר, בסימן א').

החפץ חיים גם לימד את בני דורו כי הנישואין הם מסגרת רוחנית ורגשית החיונית ליהודי המשרת בצבא, כדי שיוכל לעמוד בקשיים העומדים בפניו ובניסיונות בהם הוא נתקל בחיי הצבא וכך דבריו:

"ולבד כל זה אם ישיא לבנו אשה וכל שכן אם יהיה לו ממנה בנים קדם שילך לצבא, יהיה מקושר בכל הנהגתו לאנשי ביתו ומשפחתו ועל ידי זה לא יסור אפילו זיז כל שהוא מדרך אבותיו, כי תמיד יצפה לבוא לאנשי ביתו ומשפחתו כמקדם. ואם הקדוש ברוך הוא יזמין לו שם איזה רווח, יהיה זה משומר אצלו עד שיביאו אל בית".

ממשיך החפץ חיים, ומבאר שרווק בצבא, עלול להגיע למכשולות:

"לא כן אם ילך רווק בצבא, עלול מאד לבוא על ידי זה לכמה דברים נשחתים, כי אינו מוכרח לבוא לביתו ואין לו ממי להתבייש, ופעמים מרגיל את עצמו על ידי זה לכמה דברים מתועבים חס ושלום ומייאש את עצמו ממשפחת אבותיו ומלבוא אליהם; ואפילו אם בא אל ביתו לפעמים בכלות ימי עבודתו, קשה לו מאד להפריש את עצמו מהדברים שהורגל בזה זה זמן רב". [מתוך קונטרס "דבר בעתו" לחפץ חיים]

דברי החפץ חיים נאמרו על שירות בצבא זר, אך הם נכונים גם לצבא יהודי הנוהג לפי דיני התורה (ראה רמב"ן דברים, פרק כג פסוק י) וגם לצבא הקיים כיום במדינת ישראל, אשר אינו מחויב לדיני התורה ומעמיד את החייל בן התורה בניסיונות קשים מדי יום ביומו.

מה הבטיח הרמב"ם לחייל המתגייס לצבא לאחר נישואיו מתוך מחויבות לשמירת התורה ומצוותיה?

התורה צוותה על האדם לשאת אשה לפני שיצא למלחמת המצווה. המלחמה היא דבר קשה ומר ומרחיקה את האדם מאשתו ובניו אל הלא נודע שבשדה הקרב והקושי הנפשי הוא גדול ועצום. אך הבטיחה לנו תורתנו הקדושה שאם ילחם האדם את מלחמת המצווה בלב שלם, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה.

וכך כתב הרמב"ם:

"ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה: ...וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא". [רמב"ם, שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז, הלכה טו]

מי שחיבר את הספר "שמם אדם" שכולו עוסק בגיל הנישואין, הוא ידידי אלירן חביב שזכה וקיבל מכתב ברכה מאת הראשון לציון הגר"י יוסף, וכל הספר המלא ראיות רבות לגיל הנישואין, הונגש ברשת.

בקישור הבא תוכלו למצוא את הספר נגיש לקריאה ברשת ובו קישורים ישירים לספרים מהם מובאים המקורות, גרסת PDF להורדה ואפשרות יצירת קשר עם המחבר: https://shmamadam.co.il/