מי לא מכיר את הפסוק - 'כי גרים הייתם בארץ מצרים', כל בעלי המוסר עוסקים ומזכירים לכולנו פסוק זה ואת משמעו, לבל ירום לבבנו, ולבל נתנשא על זולתנו, ונזכור תמיד, 'כי גרים היינו בארץ מצרים', עבדים שחורים משחור, אם לא בצבע עורנו, אזי בכפות ידינו שעסקו בעבודות הקשות והבזויות בארץ מצרים - 'עבודת פרך' משם לוקחה והפכה עם השנים למשל לעבודה בלתי אפשרית ולא אנושית.
וככאלה אנו באמת נדרשים לייתר חמלה, ועוד יותר תשומת לב, למסכן ולחלש, לשונה ולזמני, בטח לכזה החש תחושת גר בארץ לא לו.
תורתנו היא תורת חיים, וכפשוטם של מלים, שבאמת ממנה אנו חיים. וגם מאתה אנו שואבים, מייצבים ומעצבים את אישיותנו ובכלל זאת זכותנו ויישובנו בארץ הזו. גם סרגל המצפון הבסיסי שלנו כבני אדם וכיהודים - נלקח מאותו מקור ומאותה תורה - 'תורת ישראל'.
כל זה איננו חדש ואין בו תוספת על מה שלא כתוב ולא נאמר.
החדש הוא, שהנה אחינו מבשרינו, כאלה שבמשך שנות דור, עומדים עלינו וצוחקים על אמונתנו, על דבקותנו בתורה ובתפילה, על ההקפדה על קיום החגים כמצוותם וכן, גם על יציאת מצרים, על פסח, ושלא לדבר על איסור אכילת חמץ.
הם יאכלו חמץ בפסח, וידרשו לעשות זאת בחוצות ובפרהסיה - לעיני כל, הם גאים בניפוץ ערכי התורה והמסורת, באמתלה של חופש מדת וכאלה.
וחופש זו מילת קסם, או פרה, שאסור לשוחטה...
עתה כאשר הארץ הזו מוצפת בעובדים זרים מאריתריאה ומשאר מדינות אפריקה, עובדים שמצאו להם מפלט נוח וטוב, זמין, קרוב וקל, הלא היא - מדינת ישראל, שבנתה עצמה בעז"ה, על ידי מיטב בניה, שמסרו את נפשם לבניית הארץ במשך שנים, עתה הם באים לקטוף את פירותיה ולהתחרות בעובדים בני המקום, משוחררי צה"ל ואחרים.
ולהגנתם של אלה, קמים להם אנשי שמאל - יפי נפש, סופרים, שעיקר האחריות שהם נטלו על עצמם אי פעם, היא נטילת הקולמוס לכתיבת ספרים, שהיו ספרי הגיגים ומסרים היפים ביותר, עדיין אחריות על קולמוס ולא יותר מכך.
והם נזכרים לספר לנו, את מה שאנו קוראים כמה פעמים ביום, ומזכירים לעצמנו, הלא הוא סיפור יציאת מצרים, שאנו קוראים כמה פעמים ביום, בקריאת שמע, בשירת הים ועוד....
פתאום הם נזכרו שהם בעצם מאמינים ביציאת מצרים, שכחתם, הם יאמרו לנו, והרי אתם גם הייתם גרים בארץ לא לכם, וסבלתם סבל עצום בכל אותם שנים שבהם הייתם גרים בארץ מצרים. ואיך עתה לא תחמלו על הזרים מאריתריאה...
נכון שהם הציפו את דרום תל אביב והטילו את חיטתם על תושבי המקום, נכון שאחוזי הפשיעה גברו באזורים אלו, פשיעה מכל סוג ואופי, שמשום כבודכם נחסוך ולא נחפור בסוגים ובאיכויות הפשיעה עליהם אחראים אותם 'עובדים זרים'.
אך מה לא עושים בשביל הגר....
הסופר דוד גרוסמן, שהרבה לכתוב סיפורי ילדים ומחזאות, וגר הרחק ממוקד הרעש של הפליטים מאריתריאה, עומד בקומה זקופה, ומביע את שאת נפש ממדיניות הממשלה במיגור העובדים הזרים, הוא מתבייש בנו.
למה לך להתבייש כבוד הסופר, במקום זאת, בוא תעשה מעשה גבורה אמיתית, קח את חפציך האישיים, כולל הקולמוס והמחברת, ותעבור לגור בדרום תל אביב. רק אל תשכח לשמור את רכושך בתוך הבית, שיהיה מסורג, מאובטח ומבוטח. כך גם תוכל לגור בשכנות קרובה עם אותם פליטים, אולי יצא לך איזה ספר טוב, כך גם תוכל להנחיל למשפחתך ערכים של חמלה לגר ולזר.
הם ילמדו אותך מה זה יציאת מצרים, ומה זה לאהוב את הגר.
או אז נבוא לשמוע ממך דברי מוסר והטפה לחמלה.
סיפור יציאת מצרים מוכר לנו כבר אלפי שנים, הסיפור לא נולד ולא החל בשנת 2014, בירושלים, בשדרת ההפגנות מול משכן הכנסת.
ואתה דוד גרוסמן, רק בגלל שאתה סופר, אומר לך כמה דברים בסיסיים בעניין יציאת מצרים:
במצרים, אנו היינו גרים שבקשנו לצאת ולברוח משם, והם המצרים החזיקנו בנו כבני ערובה וכעבדים של ממש.
ואילו העובדים הזרים שלך, נמצאים כאן, ומבקשים להישאר ולאכול מלחמנו, ולרשת את מקומות העבודה המעטים שיש כאן, למשל: ליוצאי צבא, ובכלל להיבנות על מקום שאנו מסרנו את נפשנו כדי להפריח את השממה.
אגב, אותה תורה ואותם חז"לים שאתה וחבריך מצטטים אשכם וערב, בעניין יציאת מצרים, גם יודעים לדייק בלשונם ולומר משפט אנושי בסיסי כמעט והייתי אומר - אוניברסלי, 'עניי עירך קודמים'.
אנו מחויבים בראש וראשונה, ליושבי המקום ולרווחתם, למצוקות העם היושב בציון, ולא לאלו שפלשו אליו.
על טוב לבך המאוסה, לא תשלם אתה, אלא אותם מסכנים בני עמך.
זו חכמה מעטה אם לא טיפשות ורשעות, לרשום צ'ק כאשר הזולת הוא זה שיזדקק לשלמו.
'ואהבת את הגר' - הגרים במקרה זה, לצורך העניין, הם דווקא אותם יהודים שמשלמים את המחיר הכבד בשל הימצאותם של האריתראים, וסובלים מפשיעתם, ומפחדים לצאת מפתח בתיהם. הגרים הם אלו מתוך בני עמנו שנשארים מובטלים ללא עבודה, אותה לקחו שלא בצדק ובניגוד לחוק המוגנים שלך מאריתריאה.
אז כבוד הסופר דוד גרוסמן, לא אדרוש ממך לקים את דברי התורה והפסח, לפני שתטיף לנו מוסר, אך לפחות ולו רק בשם האינטליגנציה, לפני שאתה קם להטיף רק תלמד את התורה ואת משמעותה.