סיפורים על מליוני שקלים, תמיד הציתו את דמיונו של הישראלי המצוי, מיליון לכאן ומיליון לשם - אינם דבר של מה בכך, גם לא לאמידים יותר, ועל כן לא פלא שכל סיפור על מיליון שקלים מעורר גלים של התעניינות.
בתחילת השבוע שודרה תכנית של 'אחד נגד מאה' בה זכה, בשעשועון הטריוויה האידיוטי על ידע בהבלים ותאריכים, חרדי למחצה, ועורר גלים של התפעלות וטפיחות שכם משולהבות, משולבות בקריאות של קידוש השם ואשרינו שהוא חרדי.
בהמשך השבוע שוב הגיע כותרת 'מיליון', זמרת מפורסמת אשר אינה שומרת תורה ומצוות באופן מוחלט כלל, העדיפה לוותר על רווח של מליון שקלים ואף יותר מכך, העיקר לא לחלל את השבת, פה כבר לא נשמעו קריאות של התרגשות וכל שכן שלא דובר על קידוש השם.
מה ההבדל? ויותר מכך, היכן הרגישות וההתרגשות המינמלית לכל הפחות בקרב הציבור ששומע על חילול שבת ומסכים להפסיד מכספו עבור כך, לסיפור מרגש שכזה, ולעומת זה, למה התרגשנו כאשר 'חרדי' זכה בחידון על הבל ורעות רוח?
הייתכן שכה נסחפנו לתרבות הזבל וההבל של המדיה החילונית, עד כדי כך שידע בתאריכים שונים והיסטוריים והכרת פרטי פרטים בסרטים, מעורר בנו גל של קורת רוח והרגשת גאווה שאחד מתוכינו יודע ומבין בהם היכן הימים שהתבדלנו דווקא באי הבנה בהבלי העולם הזה ובזה קדשנו את שם שמים?!
כל האתרים החרדים מלאו בקריאות של התרגשות, וואו איזה קידוש השם, חרדי מתוכינו הראה שאיננו בורים בהבלי העולם הזה, מכיר סרטים ושולט בהסטוריה. ואני עומד וזועק, חבר'ה השתגעתם? זה גאווה זה? זהו בזיון נורא, וכל הכבוד לאותו אבו-עזיז שטרח להדגיש שהוא דתי לאומי ולא חרדי.
לעניות דעתי, דווקא סיפורה של הזמרת שחשה שאינה יכולה לעשות שקר בנפשה, למרות שלא את כל מצוות ה' היא שומרת, העדיפה האחרונה להפסיד מליון שקלים והעיקר לא לגרום לחילול שבת, זהו קידוש השם במיטבו, זוהי גאווה יהודית.
כן, אני מעדיף להדגיש את עובדת קרבתי כיהודי לאותה זמרת מאשר להדגיש את קרבתי כחרדי לאותו זוכה בתכנית הטריוויה.
להרוויח מיליון או להפסיד מיליון, באופן אירוני, דווקא הפסד המיליון יותר משלהב את רוחי.