אאא

קידוש השם: תושבי השכונה החרדית בה עברה לאחרונה להתגורר העיתונאית ומבקרת הטלוויזיה אריאנה מלמד, הצליחו לגרום לה לפרסם מאמר נרחב המשבח את אורח החיים והחינוך במגזר החרדי עמו היא באה במגע לאחרונה. "אני פשוט נהנית לחיות כאן" כותבת מלמד במאמר שפורסם באתר "ynet".

"נאים השכנים בעיניי, נאים מאוד. ילדיהם אומרים לי "שלום" כשאנחנו נפגשים בחצר הבית, אף אחד לא מרעיש בשעות הלילה - והחצר, תתפלאו, ממש מטופחת. שלושה חודשים אני כאן, ולא שמעתי אפילו מהומה אלקטרונית אחת בשעות המנוחה או בשבת". 

מלמד מספרת כי היא מתניידת עם מקל הליכה וכי "בעיניי השכנים החדשים שלי די בכך כדי להעניק לי קדימות בתור בבנק הדואר ובבית המרקחת, ואם יש בסביבה כיסא פנוי - ימהרו להציע לי אותו ואף יקומו ממושבם לכבודי".

"נאים השכנים, מפני שהם נוהגים באותו משלב של גינונים, איסורים, היתרים וציוויים המאפיין תרבות מובחנת, הרמונית כלפי פנים ולא מתנגחת כלפי חוץ: בעברית קוראים לזה, בפשטות, דרך ארץ", כותבת מלמד. בהמשך הטור היא מוסיפה ואומרת כי "הגם שכשרות מהודרת איננה חלק מסדר היום שלי, הסוּפר המקומי דווקא כן: מקל ההליכה שלי מזמין הצעות לסיוע שכמותן לא היו לי מעולם בשכונות חילוניות, בהן אני נאלצת להסביר לקופאית במבוכה שאני צריכה עזרה באריזה כי יש לי רק יד אחת פנויה: כמה פעמים שמעתי "זו לא בעיה שלי גיברת", אתם לא רוצים לדעת. מעולם לא כאן, במקום שהשכונה חרדית – והשכנים נאים".

מלמד ממשיכה וכותבת כי ""הווה מקדים שלום לכל אדם", הם מלמדים את ילדיהם - והללו עושים זאת בטבעיות, והנה לכם ההבדל המהותי ביותר בין ילד חילוני ישראלי - לבן גילו החרדי או הדתי. אלה האחרונים, יש להם תודעה של זולת. הם לא חושבים שהם לבד בעולם ושהם מלכי העולם, והם לא צורחים "תקני לי" ביושבם בעגלה של הסופר".

"הורים סומכים על בית הספר שבו בחרו. בדרך כלל, הם לא טועים, מפני שהכל מרושת יפה סביב עקרונות מרכזיים משותפים. אצל החילונים, מספר העקרונות כמספר ההורים, ולכן אין למעשה בתי ספר אידיאולוגיים מובחנים זה מזה. כולם שוחרי טוב אבל שטופי אלימות; כולם מדברים גבוהה-גבוהה על החזון שלהם, אבל פורטים אותו למטחנה של מבחנים".

לקראת סיום המאמר כותבת מלמד כי "מה שאני לא מצליחה להבין - ובעצם, לא הבנתי מעולם – הוא ההתנגדות העזה של רוב החילונים לחיות ככה, בפאתיה של שכונה חרדית. שקט יותר, בטוח יותר ומנומס יותר מן המעוז החילוני ההטרוגני שבו חייתי לאחרונה בנהריה".

"מה רע? רק הפחד, ואת הפחד, כידוע, ממגרים בהתנסות הדרגתית. כמי שלא פחדה מעולם מפני חרדים או בני אדם בכלל, אני פשוט נהנית לחיות כאן. וכן, גם אני מקדימה שלום לאנשי הבניין. גם אותי חינכו ככה, פעם, לפני שכולם שנאו את כולם".