אאא

שני אירועים שעלו היום לכותרות גרמו לי להרהר בפסוק האלמותי הזה "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

הבוקר החל עם הידיעה המרעישה אודות "המבחן" שצילום שלו רץ בכל הרשתות החברתיות, סיפור המבחן שיצא מכל פרופורציות (ואני שמחה מאוד שאינני יודעת מי הראשון שפרסם את הדבר הזה). אבל סיפור כזה למשל... אין בו ולו שמץ של משהו מהותי חדשותי הראוי לפרסום, אין בו באמת שערורייה היסטרית כפי שמנסים להציג את זה. אם זה אכן מבחן אותנטי, ואינני יודעת אם הוא אכן אותנטי, אני נוטה להאמין שאלו ששולחים למוסד לימוד זה, חפצים בחינוך כזה לילדיהם, ואל לאנשים מבחוץ להחליט מה ראוי וטוב עבור אותם חניכים.

הבלגן שנעשה סביב המבחן "השערורייתי" הזה יצר גלי שנאה עצומים, יצר חילול ה' במלא מובן המילה "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

מאידך, בהמשך היום עלה באתר "כיכר השבת" הסיפור אודות עושק הגננות החרדיות, והשכר השערורייתי שהן מקבלות או לא מקבלות. נושא זה, עלה לדיון באומץ מעורר השראה ע"י אתר כיכר השבת. אין לי ספק שזהו תחילתו של תהליך, שיביא למיצוי הדין עם אותם גורמים שבעשייתם מכניסים את עצמם לאותה קטגוריה של "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

בסיכומו של יום רווי שנאה וכאב אני רוצה לומר לכם, אוחזי העט באשר הם, העומדים על שלחן העריכה, הכתבים שעטים על כל אייטם וספין כמוצאי שלל רב, כן, אנחנו יודעים, זו הפרנסה שלכם. מכבדים אתכם על כך.

אבל אנא, חשבו רגע לפני, רגע לפני שתלחצו על האנטר, האם כל הסופרלטיבים של הזעזוע ושאט הנפש באים מהלב, או מהכיס. ואותם אלה שמחזיקים בכיס את השכר המגיע לעובדותיכן המסורות ולכאורה מתעשרים ממנו, זכרו, דודה של אבא שלי הייתה אומרת שבתכריכים אין כיסים...

אסיים בברכה שתזכו שיהא שם שמים מתאהב על ידיכם.