אאא

בשבועות הקודמים הוצגו כמה גישות בהלכה אשר סוברות שקניין רוחני וזכויות היוצרים מוגדרות כזכויות ממוניות אשר יש להגן עליהם מפני שימוש ללא רשות היוצר.

אחת מגישות הפוסקים שהוצגה בשבוע שעבר סוברת שדין זה נהנה וזה חסר מביא את המשתמש בקניין רוחני לשלם על הנאתו מההשקעה הממונית של היוצר.

טענתה המרכזית של הגישה היא שהשימוש וההנאה מהיצירה (תוכנה, שיר וכדומה) מתאפשרים רק לאור השקעתו של היוצר וממילא שימוש ללא תשלום, פוגע ביוצר וממעיט את הכנסתו ולכן דין זה נהנה וזה חסר, מחייב את הנהנה לשלם ליוצר.

גישה נוספת שהוצגה סוברת כי דין היורד לאומנות חבירו אוסר על פגיעה באומנות ובפרנסת הזולת. לאור זאת ניתן לומר כי מאחר שעל פי רוב, יוצרים משקיעים מזמנם ומהונם בכדי להתפרנס ממעשה ידיהם, אזי שימוש ביצירה(תוכנה, שיר וכדומה) ללא תשלום גורם לפגיעה בפרנסתם ולכן הוא אסור.

דינא דמלכותא דינא

גישה נוספת העולה מדברי הפוסקים היא איסור שימוש בזכויות יוצרים וקניין רוחני מכוח הכלל ההלכתי דינא דמלכותא דינא.

הגמרא (מסכת גיטין י: ) אומרת ששטרי קניין שנעשו על פי כללי השלטון יכולים בתנאים מסוימים להיות תקפים מכוח הדין של דינא דמלכותא.

בהקשר נוסף אומרת הגמרא (נדרים כח. ) כי במצב אונס ובלית ברירה (התנאים מפורטים בשו"ע יו"ד סימן רלב' סעי' יד' ) מותר לומר נדר שאיננו אמיתי בכדי להינצל מתשלום למוכס אשר פועל באופן עצמאי ללא רשות השלטון.

אבל אסור לשקר או להערים (לומר נדר שאינו אמיתי ) על מוכס המלך בכדי להתחמק מתשלום המס, משום שדינא דמלכותא דינא וממילא יש לקיים את תקנות המיסוי של השלטון. דין זה נפסק להלכה בשו"ע חו"מ סימן שסט'.

(בפוסקים קיים דיון רחב אימתי ובאילו תנאים יש לנהוג על פי כללי המלכות. מסגרת זו העוסקת בסקירה עקרונית של שיטות הפוסקים בזכויות היוצרים, איננה מאפשרת להציג את מכלול הפרטים ביחס לדין של דינא דמלכותא דינא)

לאור זאת יש פוסקים הסוברים שניתן להחיל את הכלל ההלכתי של דינא דמלכותא דינא גם ביחס לזכויות יוצרים וקניין רוחני.

סברת הפוסקים היא שמאחר וחוקי זכויות היוצרים(במדינות העולם ובישראל ) אינם סותרים את דין התורה וכן החוקים נועדו לתכלית ראויה של הגנה על בעלי האומניות שעוסקים בקניין רוחני.

ממילא יש לנהוג על פי המקובל בכללי השלטון (במדינות העולם ובישראל) מכוח הדין של "דינא דמלכותא דינא" ואין להפר את זכויות היוצרים ולהשתמש בקניין רוחני ללא רשות הבעלים.

דין ועשית הישר והטוב ומצוות ואהבת לרעך כמוך

גישה נוספת בפוסקים (דרכי ההוראה חלק ד' )טוענת כי יש לאסור את הפרת זכויות היוצרים מכוח דין התורה של "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (דברים ו' יח')

הרמב"ן מבאר כי מאחר שלא ניתן לפרט ולהתייחס אל כלל האירועים הממוניים שיכולים להתרחש בין אדם לחבירו, אזי כתבה התורה הוראה כללית אשר מכילה בתוכה את הציווי לנהוג באופן ראוי והגון ולא לפגוע בשום דרך בזולת.

ממילא ניתן לומר כי מאחר ששימוש ללא רשות היוצר או הנאה מקניין רוחני ללא תשלום,ף עלולה לגרום פגיעה בזולת, לכן יש לנהוג בדרך הישר והטוב ולא להפר את זכותו של היוצר ובעל הקניין הרוחני.

עוד מובא בפוסקים כי יש לאסור את הפרת זכויות היוצרים מכוח ציווי התורה של ואהבת לרעך כמוך(ויקרא יט' יח').
הראשונים (יד רמה ב"ב כו.) כותבים כי אומנם המזיק בגרמא פטור מלשלם (בדיני אדם) ובית דין אינם יכולים לחייבו לשלם על הנזק העקיף שהוא גרם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אבל ברור כי קיים איסור לגרום לזולת כל נזק ואף נזק שאיננו ישיר (גרמא) משום שיש להפריד בין חיובי התשלום שפעמים אדם פטור מהם, לבין חובת האדם לנהוג בדרך נכונה וישרה כלפי הזולת וכפי שמורה התורה בפסוק ואהבת לרעך כמוך.

מעין הוראה זו כתב גם הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו' ) שאהבת החבר תוביל לנהוג עמו באופן מכובד ובדרך ישרה והוגנת, אשר לא תגרום לחבר כל נזק או צער.

לאור זאת ניתן לטעון כי מאחר שפגיעה בקניין הרוחני עלולה לגרור נזק ממוני או צער לבעלי היצירה, אזי יש לנהוג עמם בדרך הוגנת ולא להפר את זכותם או לפגוע בפרנסתם.

הדברים נכתבו לשם עיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com