אאא

לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו(מגילת אסתר ט' כב') הגמרא במסכת מגילה ז. לומדת מהפסוק ומשלוח מנות איש לרעהו כי כדי לקיים את מצוות משלוח מנות יש לתת לפחות שתי מנות לאדם אחד וכפי שנאמר בפסוק מנות שהם רבים לרעהו שהוא אחד.

השו"ע באו"ח סימן תרצ"ה סעיף ד' פסק את דברי הגמרא להלכה שחייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות של בשר או של מיני אוכלים.

נחלקו הפוסקים מה הדין במקרה שאדם שלח לחברו משלוח מנות, אבל חברו אינו מעוניין לקבל את המשלוח. הרמ"א באו"ח סי' תרצ"ה פסק כי השולח יצא ידי חובת משלוח מנות למרות שחברו סירב לקבל את המשלוח, אבל הפרי חדש חולק וסובר שהשולח לא קיים מצוות משלוח מנות.

החתם סופר מבאר שהרמ"א והפרי חדש נחלקו מהו גדר הדין של משלוח מנות, האם מטרת המצווה היא שיהיה לכל אדם אוכל בכדי לקיים את מצוות סעודת פורים ולכן יש לשלוח מנות הראויות למאכל או שמא מטרת המצווה היא להרבות אהבה ואחווה וזאת אנו עושים כנגד דברי המן שישנו עם אחד מפוזר ומפורד.

תרומת הדשן נשאל האם ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות על ידי נתינת מתנות שאינן מיני מזון והשיב התרומת הדשן שלכאורה לא ניתן לצאת ידי חובת המצווה בנתינת מתנות אלא צריך לתת דווקא מיני מזון.

כראיה לדבריו מביא התרומת הדשן את דברי הגמרא במגלה ז: שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין בכדי לקיים את מצוות משלוח מנות היו מחליפים ביניהם את סעודת הפורים שלהם וכל אחד היה נותן לשני את מה שהוא הכין עבור סעודת פורים, ממילא מוכח שמצוות משלוח מנות מטרתה היא שיהיה לכל אדם די מזון בכדי לקיים את מצוות הסעודה בפורים.
אבל רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי סובר שבאמצעות משלוח המנות אנו מרבים אהבה ואחווה כנגד מה שנאמר ישנו עם מפוזר ומפורד.

על פי הנאמר לעיל מבאר החתם סופר ששיטת הרמ"א היא כדעת המנות הלוי שטעם מצוות משלוח מנות הוא בכדי להרבות אהבה ואחווה וממילא בעצם מעשה שליחת המתנות חברו כבר יודע שהשולח אוהבו ולכן שלח לו משלוח מנות וממילא מתרבה עוד יותר האהבה והאחווה שלהם.

לכן אין כל נפקא מינא אם חברו ניאות לקבל את משלוח המנות או לאו ובכל גווני השולח קיים את מצוות משלוח מנות.
אבל הפרי חדש סובר כדעת התרומת הדשן שטעם מצוות משלוח מנות היא כדי שיהיה לכל אחד אפשרות לקיים את מצוות סעודת פורים ולכן אם חברו לא ניאות לקבל את משלוח המנות אזי לא נתקיים טעם המצווה וממילא השולח לא יצא ידי חובת משלוח מנות.

חידוש הב"ח שניתן לקיים משלוח מנות בעצם הסעודה

הגמרא מגילה ז: מביאה כי אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין החליפו את סעודתם אחד עם השני ומבאר רש"י שההחלפה לא התבצעה באותה השנה, אלא בשנה הראשונה אביי בר אבין נתן לר' חנינא ובשנה שלאחר מכן ר' חנינא נתן לאביי בר אבין.

אבל הר"ן מפרש את הסוגיא שבאותה השנה אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין החליפו את סעודת אחד עם השני.
והקשה הב"ח בסי' תרצ"ה על פירוש רש"י דאם החליפו ביניהם שנה אחרי שנה ולא החליפו ביניהם באותה השנה, אזי כיצד הם קיימו את מצוות משלוח מנות.

והתינח שנותן המתנה קיים מפני שנתן לחברו, אך השני שלא החזיר באותה השנה אלא בשנה שלאחר מכן כיצד יצא ידי חובת המצווה.

ומבאר הב"ח את שיטת רש"י שטעם מצוות משלוח מנות הוא כדי שיהא שש ושמח עם אוהביו ורעיו וכדי שישכין ביניהם אחווה ורעות.

לכן אם אחד סועד עם חברו ומתרבה ביניהם האהבה והאחווה הרי שניהם מקיימים בזה מצוות משלוח מנות ונפטרים הם משליחת מנות אחד לשני מפני שטעם המצווה מתקיים.

ומבאר הב"ח שאליבא דשיטת רש"י דין זה נלמד מדברי הגמרא שבשנה אחת אביי בר אבין שלח לר' חנינא את סעודתו ובשנה השנייה ר' חנינא שלח לאביי בר אבין ובכל זאת בכל שנה שניהם קיימו את מצוות משלוח מנות.

אבל הר"ן שמבאר את דברי הגמרא כי אביי בר אבין ור' חנינא החליפו מנות זה עם זה באותה השנה הוא לכאורה סובר שטעם מצוות משלוח מנות הוא בכדי שיהיה לכל אדם די צורכו לקיום סעודת פורים וממילא ברור הוא כי עצם הסעודה המשותפת אין בה בכדי לקיים את מצוות משלוח מנות אלא המצווה מתקיימת רק כאשר האחד נותן לשני את צורכי הסעודה.

ואומנם מכין הסעודה והמארח ייתכן שמקיים את מצוות משלוח מנות בזה שנותן לחברו את צורכי הסעודה אבל המתארח אינו יוצא ידי חובת המצווה למרות שמתרבה ביניהם האחווה והרעות.

מצוות משלוח מנות במילי דבדיחותא בשירה זימרה וכדו'

מתוך הדברים עולה כי אליבא דשיטת המנות הלוי והב"ח שמטרת מצוות משלוח מנות היא בכדי להרבות אהבה ואחווה, אולי ניתן לומר שגם המספר לחברו מילי דבדיחותא או השר ומזמר לחברו את שערב לאוזנו, אזי יוכל לצאת ידי חובת המצווה מפני שמרבה בזה אהבה ואחווה ביניהם.

כראיה לדבר לכאורה אפשר להביא את ביאור החתם סופר לעיל בשיטת הרמ"א או"ח תרצ"ה שאם שלח לחברו משלוח מנות וחברו אינו רוצה לקבל את משלוח המנות הרי השולח יצא ידי חובת המצווה.

וביאר החתם סופר כי הרמ"א קאי בשיטת המנות הלוי שטעם מצוות משלוח מנות הוא בכדי להרבות אהבה ואחווה וממילא די בזה שהחבר יודע כי השולח אוהבו ורוצה לתת לו מתנות ומזון ולא צריך שהמנות יגיעו לידיו ממש.

ואם כן לכאורה גם אם מרבה ביניהם אהבה ואחווה בדרכים אחרות וכגון שמספר מילי דבדיחותא או ששר ומנגן לפניו וכדו' אזי גם יוכל לקיים את מצוות משלוח מנות בזה.

אך לכאורה להלכה אין נראה שבמילי דבדיחותא וכדו' יוכל לצאת ידי חובת המצווה מפני שכבר פסק השו"ע או"ח בסי' תרצ"ה שאת מצוות משלוח מנות מקיימים דווקא במנות אוכל ולא בדברים אחרים.

עוד ניתן לומר כי גם המשנה"ב לומד בשיטת הרמ"א שמצוות משלוח מנות היא דווקא במנות אוכל ודלא כביאור החתם סופר בשיטת הרמ"א.

דכתב הרמ"א באו"ח תרצ"ה שאם שלח לחברו מנות וחברו מוחל לו אזי השולח קיים את מצוות משלוח מנות וביאר המשנה"ב כי כוונת הרמ"א במילים מוחל לו היא שחברו אמר לו הריני כאילו התקבלתי ממך.

ולכאורה אם נלמד כביאור החתם סופר מדוע חברו שקיבל ממנו משלוח מנות צריך לומר לנותן הריני כאילו התקבלתי ממך. והרי מצוות משלוח מנות מתקיימת גם בעצם הידיעה שהשולח הוא אוהבו ורצה לתת לו מזון ומתנות ומביאור המשנה"ב משמע שהוא אינו מפרש את דברי הרמ"א כביאור החתם סופר.

אלא המשנה"ב מפרש את דברי הרמ"א שמצוות משלוח מנות היא שיהיה לכל אחד די מזון לסעודת פורים ואם המקבל אומר הריני כאילו התקבלתי ממך ואין לי צורך במשלוח מנות אזי השולח קיים את המצווה מפני שדאג ועשה כל שביכולתו כדי שלחברו יהיה די הצורך לסעודת פורים.

וממילא לכאורה גם להבנת המשנה"ב לא יהיה ניתן לקיים את מצוות משלוח מנות על ידי מילי דבדיחותא או באמצעות זמר ניגון וכדומה.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com