אאא

חברות היי-טק שמעסיקות חרדיות יכולות להמשיך ולטעון כי הן מעניקות מסגרת עבודה אופטימאלית ל'היטקיסטית'החרדית, שזה עולה להם המון, שזה פחות ריווחי לכאורה. וגם העובדות החרדיות שבחרו לעסוק בתחום התוכנה יכולות להמשיך להתלונן על "מר גורלן", על הקיפוח, על חוסר ההתחשבות בתנאי ההעסקה, על השכר הנמוך ושאר הדברים שקראנו עליהם לאחרונה, ואף הגיעו בקול תרועה רמה עד לדיון בכנסת ישראל.

בשביל להבין מי צודק פה, צריך לבחון את זה במשקפיים האמיתיות. אני תמיד מסתכל על זה באופן הזה: "עלות מול תועלת". בסופו של יום כך דברים נבחנים בחברות היי-טק שהם לא גמ"ח, וכמובן שכך הדברים נבחנים גם בתוך המשפחה כאשר מגיעים להסכמה שאחד מבני הזוג מתחיל לעבוד בתחום חדש ואפילו חדשני ביחס למה שהורגלו אליו.

כאן הדברים יצאו מפרופורציה לגמרי. הגענו למצב שבו עובדת שהתקבלה לעבודה למרות שיש לה אפס ניסיון בתחום שבו הניסיון הוא חזות הכל, חשה שהיא מקופחת ביחס לשכר שמקבלים במדינת תל אביב, אבל היא לא השוותה את כל הפרמטרים במשוואה הזו ולכן התוצאה היא שגיאה אחת גדולה. לטעמי גם חברות ההיי-טק שהתחילו ללא כל ספק במיזם מבורך לפני כ 10 שנים, ואשר יודעות שכבר לא מדובר במיזם ניסיוני שתועלתו מוטלת בספק, "שכחו" לעדכן את השכר והתנאים של העובדות המסורות הללו באופן יחסי לתמורה שהן מעניקות לפרויקטים שלהם.

בשביל להבין את התחום הזה קצת יותר לעומק, במיוחד עבור מי שחברת היי-טק בשבילו זה המזדה 6 שהוא רואה בצומת שילת העומדת לידו ברמזור, ועליה מוטבעת מאחור מדבקה מפוארת המעידה באופן שלא משתמע לשתי פנים כי מי שעומד עכשיו לידך ברמזור – זה הבנאדם המאושר עלי אדמות, שזכה לעבוד בחברת היי-טק. בטח הם מסודרים והחיים שלהם דבש. הייתי רוצה פעם אחת להפר את המיתוס הזה, ולשפוך קצת אור – מה קורה באמת בחברות האלה. זה נראה טוב מידי, וצריך לומר את האמת. זה גם יוכל להסביר את המספרים של עשרות אלפי השקלים בחודש שמקבלים העובדים החברות הללו אשר השכילו לעבוד במדינת תל אביב בואכה הרצליה פיתוח, ואת התנאים הלא נורמאליים שעוטפים אותם. סכומים שכנראה ההורים שלהם לא הרוויחו מעולם.

מאז שהייתי ילד הייתה לי משיכה לטכנולוגיה ולמעשה גם למוזיקה במקביל. בכיתה ז' למדתי בישיבת אדר"ת ושם נחשפתי לראשונה לתחום בשיעור מחשבים שהעביר אותו רב ששלט בתחום. ההורים שלי הסכימו לקנות לי תוכנות פיתוח, וחלמתי שאולי אצליח לשנות את העולם יום אחד. אחרי ישיבה צבא ומס' תארים באוניברסיטה התחלתי לחפש עבודה ! שלחתי מבול של קורות חיים. ל-כ-ו-ל-ם. אני לעולם לא אשכח את התקופה הזו. שנים לאחר מכן כאשר אני ישבתי בכיסא של מנכ"ל חברת היי-טק בינלאומית, תמיד עניתי והגבתי בנימוס למיילים של אנשים שחיפשו עבודה ולא התאימו לי. זכרתי את ההרגשה הזו שאף אחד לא שם עליך – כאשר אין לך ניסיון (תיכף נחזור למשפט הקריטי הזה). זכורה לטובה חברת אינטל. הם היו היחידים שתמיד שלחו תשובה: "הייתה לנו הזכות לקבל את קורות החיים שלך. בשלב זה לא מצאנו תפקיד התואם את ניסיונך. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לחזור אילך לכשיתפנה לנו תפקיד ההולם את כישוריך". כל כך הערצתי אותם על האנושיות הזו. זכיתי לגמול להם שנים לאחר מכן, כאשר אני יכלתי לעזור לענקית הבינלאומית הזו לסגור עיסקה חשובה. וכל זה בגלל מכתב שכיבד את שולחו.

בסופו של דבר – למרות התארים האקדמאים  מאחר שהיה לי אפס ניסיון, אף חברה רצינית לא קיבלה אותי לעבודה. אף אחד. זה היה מתסכל במיוחד. אבל זה הזכיר לי משהו שקרה כמה שנים לפני כן בעודי בחור ישיבה. הייתי מתופף חסר ניסיון. התקשרתי לכל הלהקות הקיימות בשוק, וכולם אמרו לי: "אין ניסיון ? אין עבודה". אמרתי לעצמי: הם לא לוקחים אותי? אני יקח אותם. הקמתי תזמורת עם העיקרון המנחה שאני היחיד שלא מקצועי שם ושכרתי אותם. עם הזמן והניסיון רצה הבורא והובלנו את התחום, זכיתי להפיק מופעים של 'מרדכי בן דוד' ברחבי הגלובוס, ולאחר מכן עם יעקב שוואקי נעשתה היסטוריה בפני עצמה.

לקחתי את הסיפור האישי שלי ורציתי להעתיק אותו לתחום ההיי-טק בו השקעתי שנים רבות של לימוד אקדמי. בסיעתא דשמיא שלא ניתן לתאר, לאחר שהתייעצתי עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל לקחתי את ההקמה של חברת Skype פון ולאחר זמן מה הפכתי למנכ"ל של הפעילות בישראל. מכאן זה התרחב למדינות נוספות וזכיתי לראות איך חברה מתחילה מאפס ויכולה להגיע לפסגה עם מספרים הזויים ומאות מיליונים של לקוחות.

מייד כשעלה הסיפור אמש עם עובדות היי-טק חרדיות, נזכרתי איך הכל התחיל בסקייפ. כן כן, זה התחיל עם עובדות חרדיות. נדהמתי מהיכולות והתפוקה שהצלחתי לקבל. אין דברים כאלה. בראיון הראשון שאלתי את העובדת כמה ילדים יש לה. היא אמרה לי "5, אבל אי"ה מקווים לעוד..". הייתי בטוח שתוך זמן קצר היא בחוץ. איך היא חושבת לעבוד כאן כשיש לה זאטוטים על הראש? התבדיתי ולמדתי את הפרק של החיים שלי על עובדות חרדיות, ואני לא מתבייש לומר זאת מעל כל במה שיצא לי להרצות בה.

אין לעובדת חרדית את "הלוקסוס" של לבזבז למעביד את הזמן. אין לה. היא לא שם בכלל. היא גומרת את המשימות יותר מהר מכל מי שעבד איתנו. לא משנה כמה משימות הייתי מטיל על העובדת, יש לה 5 ילדים לאסוף, בעל שעסוק בכולל, והיא פשוט צריכה את הכסף. למדתי שמדובר בעובדות מסורות מעבר לנורמה מאחר שזה מושרש בדם. צריך לפרנס ולכן חייבים להיות יעילים בניהול הזמן. זו הייתה ברכה.

אחרי שפירגנו לעובדת החרדית מניסיון אישי, נחזור לתיאור המילה היי-טק. היי-טק זו עבדות. לא משנה כמה כסף אתה מקבל. זה העבדים של שנות ה 2000. אם אתה רוצה לעבוד בחברה מובילה בתחומה, אתה מקריב את החיים שלך על "מזבח ההיי-טק". יש מצבים בהם אתה חייב לקום ב 3 בבוקר ולדבר עם לקוח בצד השני של כדור הארץ. יש תאריכים להגשת פרויקטים וזה אומר שכשצריך כולם עובדים עד לשעות הקטנות של הלילה. אין דבר כזה אני עייף, אני חולה. זה לא במילון.

את הלקוח בחו"ל שצריך לקבל את התוכנה שלו, לא מעניין בדיוק שיש לך 9 באב, חול המועד, ערב חג. אתה צריך לתמוך בו ויש לזה מחיר כבד ביותר. אתה חייב לטוס גם כשלא בא לך, מה שמפריד אותך מהמשפחה, אתה מפסיד אירועים, ימי הולדת ולומד עם הילדים למבחנים דרך סקייפ במקרה הטוב. אתה מחוייב להשתתף בשיחות ווידאו קונפרנס מרובות משתתפים גם כשאתה חצי רדום. רבים מחבריי מובילים חברות בתחום ההיי-טק. בגיל 40 הם סובלים מסימפטומים של גיל 60. בריאות זה לא. שינה זה לא, משפחה זה לא בדיוק. זה קשה. קשה מאוד. בפעם הבאה כשתראו את ההוא עם המדבקה של ההיי-טק על המזדה, אני בטוח שכבר לא תקנאו בו.

כל התיאורים מעלה היו בשביל הסיכום הזה:

האם מבנה העבודה בתחום ההיי-טק, אשר כופה אורח חיים תובעני מאין כמותו על עובדיו – האם זה מה שנדרש מבנות ישראל החסודות העובדות במודיעין עלית? האם מישהי מהן נדרשה לעבוד אי פעם ב 9 באב או בחול המועד חלילה? האם השאירו אותן לעבוד עד חצות? האם ביקשו מהן לטוס לסן פרנסיסקו לפגישות אצל הלקוח ולעזוב את הזאטוטים בבית בלי אמא שממלאת את כל מחסורן? האם מישהו מהבעלים שלהן היה מאפשר אורח חיים חסר כל פרופורציות והיגיון?

התשובה היא: לא מוחלט. בהחלט לא.

לזה נוסיף את אלמנט ההשכלה. כידוע בנות הסמינר יוצאות לשוק העבודה ללא תואר אקדמי. מעבר לזה, אין להן ניסיון תעסוקתי בתחום. אני אומר לכם כאן ועכשיו: מי שאין לו ניסיון בכתיבת תוכנה, אין שום משמעות למה שהוא למד 'על יבש'. זה כמו עו"ד שעדיין לא ייצג אף אחד. מי ששוכר את שירותיו הוא מתאבד מקצועית. וכאן נעשה קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם הוא לא למד את החומר בצורה מסודרת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עכשיו ניכנס חזרה לפורפורציות ולא נמהר לזלזל בחברות אשר הסכימו לשנות את כל המוסכמות והתביעות של תחום ההיי-טק, ולהקים אותו מחדש בתוך השכונה, לשים משאבות חלב לרשות העובדות, ולאפשר עגלה של תינוק בעבודה (זה דבר נדיר שטרם ראיתי כמותו).
במשקפיים של עלות מול תועלת, אולי עכשיו קל יותר להבין למה "עבד" ההיי-טק האמיתי שאותו מעסיקים עד חצות ומטיסים אותו לגלות מתי שרק רוצים, למה משלמים לו פי כמה. אם אין לך תואר ואתה רוצה לעבוד בסביבה ביתית- התפוקה לחברה תהיה נמוכה יותר, ולכן תקבל פחות. זה לא גמ"ח. זה עסק מסחרי.

עם זאת, לא אחסוך שבטי מהחברות עצמן. נראה שהתמורה של יכולת הריכוז והמסירות בעבודה של הנשים המוכשרות הללו מעניקות תמורה יותר גבוהה מ 4,100 ₪ בחודש. אם נכמת את הוויתורים שנעשו ע"י החברות, עדיין נגיע לסכומים הרבה יותר גבוהים ממה שמשולם בפועל. צריכים לעשות בדק בית וליישר קו עם המספרים של שנת 2015. זה לא בלון ניסוי. אנו יודעים שהן יעילות. תנו להן מה שמגיע להן. תבחנו את זה באותו האופן שאתם בודקים עלות מול תועלת בשאר המחלקות בארץ. תהיו הוגנים. אחרת תפסידו את הכל למתחרים שילמדו את הפוטנציאל הגדול הגלום כאן.

לעניין המונופול – אוי ואבוי. על פרנסי העיר להביא עוד חברות לעיר. לכל עיר ועיר שיש בה ביקוש. כשיש תחרות, יש תנאים טובים יותר. מי שבתחום יודע שיש תנועת עובדים ערה בין עובדים בחברות היי-טק גם בארץ וגם בעולם. ממש 'מלחמה' על העובדים הטובים. מציעים להם יותר והם עוברים מייד, כך בדיוק מגיעים למספרים העצומים שמקבלים עובדים בתחום. זה עולם חדש בניגוד למה שהיה נהוג אצל ההורים שלנו. אם לא תשלם לו מספיק– הוא יילך למקום אחר. אין תחרות אמיתית בנידון דידן ולהערכתי מכאן הבעיות.  כמו כן – יש לבדוק שאין כאן עסקנים ורבנים מטעם עצמם שלוקחים עמלות תיווך מהחברות תמורת דאגה להשארתן כמונופוליסטיות באזור מסויים. הדבר הזה דורש בדיקה מעמיקה, האם יש מתווכים באמצע אשר כובלים את ידי החברות. צריך לנתח את המצב הזה, להכניס תחרות בריאה – וכולם ירוויחו. WIN WIN זה הקוד להצלחה. עובד מרוצה נותן תפוקה משובחת יותר.

הכותב הוא שרון דניאל. מייסד ומנכ"ל חב' Skype IL לשעבר. בעל חב' הפקות בינלאומית, וכיום עוסק בהבראת המו"ד גבעת זאב.