בימים האחרונים מלאו דפי העיתונות החרדית ואתריה במיטב הגיגי פרשנינו המסבירים כמה דיינים עומדים להתמנות לבתי הדין האזוריים והגדול, מדוע טרם מונו עד כה, ומה מונע מחברי הוועדה להסכים על זהותם של המועמדים.
לאור היום נפרשו כשלמה כל המחלוקות הפוליטיות המבישות המונעות את איושה הדחוף של המערכת החסרה נואשות עשרות דיינים בכל רחבי הארץ.
גם תאור נוגע ללב של הנזק והצער הנגרמים לזוגות ומשפחות הפוקדים את בתי הדין, לא נפקד מפרשנויות אלו. הניתוחים היטיבו לצייר את עינוי הדין המייסר, את תדמיתם השוקעת של בתי הדין הפועלים בהרכבים חסרים, ומתקשים לתת שירות בסיסי עליו הופקדו.
הכתבות השונות שפכו אור על הנעשה מאחורי הקלעים. הם המחישו את אשר חשנו תמיד כי לא מלחמת מצווה על צביונה של מערכת בתי הדין ומעמדה של היהדות הנאמנה במדינת ישראל יש כאן, כי אם מלחמת אגו כוחנית, כאשר לפחות חלק מחברי הוועדה מבקשים למנות דיינים המקורבים לצלחתם הפוליטית בין אם הוא חסיד, ספרדי, ליטאי או דתי לאומי.
לא תפיסתו ההלכתית של הדיין, לא גדלותו בתורה, לא רוחב ליבו ודעתו, לא שאר הרוח שלו, ולא מזגו השיפוטי הם העומדים למבחנו של הציבור. גם לא הבנתו ב'עניני עולם' כפי הנדרש ממנו לפי הגאון מוילנא כדי להוציא דין אמת לאמיתו (משלי ו' ד'). אף לא מבטו הרפלקטיבי ויכולתו להתייצב על אכסדרה ולראות מלמעלה את כל השבילים המובילים לפתרון הראוי במבוך העדויות והארועים הנפרשים בפניו בבית הדין.
כל הדרישות הללו, אשר יש בכוחם להשליך ישירות על ציבור המתדיינים, על מידת הסבל שיעברו בשעה כה משברית בחייהם, ועל אורכה של תקופה חשוכה זו, מושלכים הצידה ככלי ריק.
רק קריטריון אחד עומד לנגד עיני הפוליטיקאים המופקדים על מינויים - באיזו מידה יהא הממונה מקורבו ובעל בריתו של מי שתמך במינויו, ובאיזו מידע הוא "אונזערע", ונימנה על אנ"שיו.
וכאן הבן שואל (וגם הבת):
מה לי ספרדי ומה לי ליטאי? מה לי חסיד ומה לי דתי לאומי? למי באמת משנה הדבר?
כולם חובשים מגבעות שחורות, עטויים בפראקים שחורים ומכובדים ביושבם על-מדין. כולם תלמידי חכמים שחבשו את ספסלי בית המדרש שנים ארוכות. כולם אנשי תורה שהשקיעו מאונם וממרצם לעבור בחינות רחבות-היקף, ובקיאותם בהלכה לא מוטלת בספק.
אחת היא לאימא שילדיה הועברו ממשמורתה לבית אביהם ללא כל הכנה פסיכולוגית וליווי מקצועי אם הדיין למד בחיידר חרדי או בתלמוד תורה חרד"לי. האִם האג'נדה הפוליטית של הדיין משנה לאב המבקש לראות את ביתו באופן סדיר, והדיין מתקשה להטיל על האם סנקציה כספית שתבטיח את קיום הביקורים כסדרם?
האם לשיוך הפוליטי של הדיין יש רלוונטיות לשאלה עד כמה הוא ידע להיות יצירתי ולגרום לבעל שנמצא בחו"ל לשלוח את הגט אחרי X שנים בהן הוא מעגן את אשתו? האם זהותו העדתית תשפיע על הדרך שבה הוא ידע לזהות בעלי דין מניפולטיבים אשר רוממות ההלכה בגרונם וחרב פיפיות בידם?
כל מי שביקר בבית הדין בשנים האחרונות, אם כעורך דין, כבעל דין או כמלווה ותומך, חווה את הפיחות במעמדם של הדיינים, ואת היחס אותו הם מקבלים מבעלי הדין, ואפילו מהחרדים שבהם. לא מוצאו העדתי או בית גידולו הפוליטי ישליכו על יכולתו של הדיין להתמודד עם סיטואציה בה הבעל החרדי הנמלט שולח את הוריו לבית הדין לטעון שאין להם כל ידיעה על מקום המצאו, ואילו לבית המשפט מופיע בשמו עורך דין בכיר המבטיח שההורים יתייצבו לדיון כשהם מוסמכים לקבל החלטות במקומו.
יתירה מזו, שום ידע הלכתי שצברו, וגם לא כוח פוליטי המגבה אותם, לא יעזור אם בשל חוסר האונים של המערכת והתנהלותה היגעה, יישלח הגט המיוחל רק בעקבות תביעת נזיקין שתוגש בכלל לבית משפט למשפחה.
הנסיון להסיט את המחלוקת לכיוונים הפוליטיים, לדחות את מינוי הדיינים שוב ושוב, כדי שהשליטה על כלל זהות הנבחרים תהיה רק בידים החרדיות "הנכונות" (דרעי??? אייכלר???) פושעת בנו, בציבור בוחריהם, הנמנים על המשפחות החרדיות.
אין זה סוד כי מספרם של הפוקדים את בתי הדין בענינים הנלווים לגירושין (משמורת ילדים, מזונות אישה וילדים, פירוק שיתוף וכדו') פוחת והולך ביחס לגידול בהיקף האוכלוסיה. חלק הארי של הפונים לבתי הדין בעניינים אלו נמנים על הציבור החרדי אשר עודנו רואה בהם את הערכאה המשפטית היחידה הלגיטימית הפועלת לאור ההלכה.
אי מינוי דיינים להרכבים חסרים פוגע בראש ובראשונה בבנינו ובנותינו, במשפחותינו, הנמנים על הציבור החרדי!!!
זהו אינטרס ראשון במעלה של הצבור שלנו, המתעצם דמוגרפית, וזכאי למערכת בתי דין מתפקדת, שבה יושבים תלמידי החכמים המקצועיים ביותר, המתוחכמים ביותר, והיצירתיים ביותר, אשר מעוררים כבוד למקומם ולתפקידם. דיינים היודעים כי מאחורי כל תיק שנפתח ומתנהל למעלה משנה וחצי-שנתיים, בין אם נפתח ביוזמת האישה ובין אם ביוזמת הבעל, נמצאת משפחה שנקרעה לשניים, וככל שהסאגה המשפחתית תסתיים מהר יותר, כן יטב לכל הצדדים ולילדיהם המשותפים.
הדיינים שיבחרו עתידים לשבת על כסאם שנים רבות בעז"ה.
על כן, אנו קוראות מעל במה זו לכל מי שיש לו יד בדבר ויכולת להשפיע; אנא שימו את כל השיקולים הפוליטים בצד, כי ילדינו ונכדינו, ילדיכם ונכדיכם, הם אלו שעשויים להתייצב, אולי (והלוואי שלא) בפניהם!!!. כולנו, כן כולנו נרצה שישבו שם דיינים כשלמה המלך בשעתו, שידעו באופן יצירתי לבחון למי שייך התינוק באמת. אחת היא לנו דיין ספרדי או אשכנזי, חרדי או דתי-לאומי ובלבד שלא יהיה מאלו שמביא את הצדדים ל"הסכמות" מאולצות רק כי באין כוח להתמודד מול עוצמת הצד השני, היא או הוא מפטירים בכניעה "תנו לה את הילוד החי, והמת אל תמיתוהו".
הכותבות הינן, עו"ד וטו"ר ורדית רוזנבלום, וגב' פייני סוקניק יו"ר ארגון 'באשר תלכי' המלווה נשים חרדיות במצבי פרידה וגירושין.