היה זה במסיבת חומש שנערכה בשבוע שעהר במוסדות 'בית ישראל' בבית שמש. סבא של אחד התלמידים קם וביקש את רשות הדיבור. "אני בא עכשיו מישיבת הממשלה", אמר, "והמצב שלנו לא טוב".
לסבא הזה קוראים יעקב ליצמן, שר בריאות בממשלת נתניהו הרביעית. הוא לא חשף הרבה, אבל המעט שכן אמר היה יותר ממדאיג: "הגישו לנו דוח בישיבת הממשלה שאומר שהחרדים על הכוונת". גילה טפח וכיסה טפחיים.
כשאנחנו מתבוננים ברשימת הרוגי גל הטרור האחרון, אנחנו מגלים כי רובם הגדול שייכים לזרם האמוני. למה באמת הציבור הדתי והחרדי מועד יותר לפורענות?
כשבאוניברסיטת מישיגן ביקשו מהסטודנטים לצייר יהודי, התוצאה הייתה משעשעת: כולם איירו את אותו יהודי מזוקן, בעל מגבעת הדורה, הדומה יותר לשר ליצמן. זאת למרות שהחרדים הם מיעוט לעומת יהודי העולם, אורתודוקסים ובעלי זרמים אחרים.
כתבת 'ידיעות ירושלים' ציפי מלכוב נקלעה ביום שבת האחרון לפיגוע ברחוב הנביאים בבירה. היא ראתה ותיעדה את הפיגוע החמור בו נער בן 16 דוקר שני יהודים חרדים ששבו מתפילה בכותל המערבי. והיא לא חששה לרגע. "לא פחדתי, אני נראית כתיירת", אמרה בשידור במוצאי השבת.
זו עובדה: החרדים במלבושם יותר נוחים ובטוחים לתקיפה. אף ערבי לא ירצה לתקוף בטעות תייר שאולי אינו יהודי. חרדי-הוא יהודי-הוא ישראלי. זאת ועוד, החרדים מתגוררים במעטפת ירושלים והם גם אלו ההולכים אל הכותל וממנו. יותר קרובים אל המפגעים.
בפיגוע ברחוב מלכי ישראל למדנו גם שהם מכירים היטב את הרחוב החרדי. הם טכנאים, פועלים ועובדים בבתי החרדים בבירה. מכירים היטב את נבכי הציבור החרדי. כן, זה מפחיד.
ויש גם את הפן הדתי: השייח' ראאד סלאח, מי שהמציא את הסיסמה של "אל אקצא בסכנה", לווה בשבוע האחרון בדרכו לבית המשפט המחוזי בדיון על ערעור שלו - על ידי ראשי הרשימה המשותפת איימן עודה, אחמד טיבי ובאסל גטאס.
למי שעוד לא קלט, יש כאן מאבק דתי. ראאד סלאח בהחלט מכוון לשם. לדידו, יש כאן התגוננות מפני האויב שמנסה להשתלט על אל אקצא. תשאלו את יהודה גליק, הוא אפילו לא חושב להיכנס למסגד אל אקצא. זה לא מקום קדוש מבחינתו. אבל בשביל המאבק הדתי זה טוב, שמן למדורת האסלם נגד הייהוד. זה עבד היטב כל השנים. זה יעבוד גם עכשיו.
וכשהמאבק הוא דתי ואמוני, החרדי והדתי נתפס יותר מזוהה עם היהודי הכובש את הר הבית. ניואנסים ודקויות על כך שהחרדים לא עולים להר בהוראת גדוליו ורבותיו - לא תופסים אצל צעירים שטופי מוח שהגרזן, המברג והסכין כשרים בעיניהם כדי למגר את אויב האסלם והקוראן.
אל דאגה, החרדים לא ישנו ממנהגם. בהיותם במצרים השתבחו בכך "שלא שינו את לבושם". הם כן יחכו, ייחלו ויתפללו שהשקט ישוב לשכון באזור ונוכל לצעוד לבטח בארצנו.