אאא

מעשה בבת מלך שחלתה (ל"ע). טובי הרופאים נקראו למיטת חוליה להביא לה מזור ואולם כל מאמציהם העלו חרס. ואז, כשכמעט אפסה התקוה, הופיע לפתע בארמונו של המלך, איש זקן אשר הגיע מארץ רחוקה ובפיו הייתה בשורה טובה: "יש ביכולתי לרפא את הנסיכה" אמר. פניו הנפולות והחיוורות של המלך אשר ציפה כבר לנורא מכל, הצהיבו מחדש לשמע הבשורה. הוא זימן אליו מיד את אותו הזקן ושאלו: "כיצד תוכל לרפא את בתי? השפיל הזקן את עיניו ואמר: "חוששני שהמלך לא ישמח לשמוע מהי אותה התרופה שתרפא את בתך".

הגיב המלך בזעקה: "מה פירושם של המילים: "שלא אשמח לשמוע מהי התרופה שתרפא את ביתי"?! הרי אני מוכן לתת הכל בכדי שהיא תשוב לאיתנה".

"אם כן, התרופה שתשים קץ למחלת הנסיכה היא היהלום היקר והנדיר שמשובץ בכתרו של המלך. אם אקבל אותו לידי, ארקח ממנו מרקחה ואגיש אותה לבתך ואז היא תקום על רגליה ותתרפא בעזרת השם".

"בודאי שאני מוכן לתת את היהלום עבור כך" זעק המלך "הרי מה שווה לי הכתר שהיהלום בתוכו כאשר בתי חולה וחייה בסכנה"?!

הסיפור הזה הינו אלא משל והנמשל הינו: אילו כל אחד מאיתנו היה יודע שבכדי לצאת מהמצב העגום והנורא בו אנו שרויים בארץ הקודש, חייב לנקוט בפעולה מסויימת, בודאי שהיה מבצע את אותה פעולה במרץ ובעוצמה רבה. ורק השאלה היא: האם באמת כל אחד מאיתנו היה מוכן להקריב לשם כך "חלק מבשרו" - היינו הקרבה ממשית מחייו? וכוונתי במילים "חלק מבשרו" - ל"אייפונים" ול"גאלקסים" הלא כשרים שרבים מחזיקים ברשותם. מחד גיסא קשה להתנתק מהמכשירים הללו ואולם מאידך גיסא נראה לי שהרבה יותר קשה לשמוע מידי יום ביומו שמועות מחרידות אודות אחינו היהודים שדמם ניגר ארצה באמצעות פיגועים מזעזעים ומצמררים. הגיע איפוא השעה שנחליט החלטה נחושה להסיר מאתנו את הקטרוג הנורא הזה שהמכשירים הללו מביאים עלינו ולציית להוראתם החד משמעית של גדולי ישראל - שכל אחד (ללא יוצא מן הכלל) יחזיק ברשותו אך ורק מכשיר כשר.

ויהי רצון שמיד כשנחליט החלטה טובה זו, השי"ת יצרף מחשבה טובה למעשה ויסיר מאתנו תיכף ומיד ממש את הסכנה המרחפת מעל ראשינו ונזכה לשבת בבטחה ובשלווה בארצנו הקדושה בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא במהרה בימינו אמן.