הבנק נענה לבקשת העובד ומצא עצמו מחויב בפיצוי

פוטרתם ממניעים פסולים?

פנו לפורום עבודה של אתר פסקדין

בחלוף כשלוש שנים, נשלח העובד למבחנים במרכז הערכה במטרה לקבל מעמד של עובד קבוע, אך הערכותיו היו שליליות והמרכז הביע הסתייגות לגבי המשך העסקתו. בעקבות זאת, הבנק העביר את העובד לסניף אחר בתל אביב, שבו היה לו סיכוי גבוה יותר לקבל תקן לקביעות.

לאחר שהועבר לסניף החדש הוא גם קיבל צו מילואים, ולאחר שהודיע עליו לממונה הישירה שלו נקרא לשיחה עם מנהלת הסניף.

בשיחה הסבירה המנהלת לעובד שהבנק אינו מעניק קביעות לעובדים שעברו את מבחני ההערכה בהסתייגות, והודיעה לו על הפסקת עבודתו.

לאחר שקיבל מכתב פיטורים, הגיש העובד בקשה לדחות את מועד סיום העבודה בחודש וחצי, מהטעם שהוא אמור לצאת בקרוב למילואים ורוצה להימנע מהבירוקרטיה הכרוכה בקבלת תשלום מביטוח לאומי במקום דרך המעסיק.

הבנק נעתר לבקשתו, והעביר לו מכתב עם מועד סיום העסקה חדש – יומיים אחרי שיבתו מהמילואים.

למרות הפרידה ההדדית והמכובדת, שעזב, הגיש העובד כעבור תשעה חודשים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בטענה שפוטר שלא כדין.

לדבריו, הבנק פיטר אותו מבלי שערך לו שימוע, ובניגוד לחוק חיילים משוחררים, האוסר על מעסיק לפטר עובד שחזר ממילואים לפחות לתקופה של חודש. לכן, דרש התובע פיצויים עבור אופן פיטוריו ועגמת נפש.מנגד, טען הבנק כי מדובר בפיטורים על רקע מקצועי, שנערכו בתום לב והתובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו. לדבריו, התובע ידע שהוא עובד זמני ושתוצאות המבחנים שלו לא טובות, כך שגם ידע שפיטוריו קרובים.

במהלך הדיון התגלה כי התובע פוטר לא רק בגלל תוצאות מבחני ההערכה, אלא גם בעקבות חזרת עובדת מחופשת לידה ומחסור בתקנים.

לפעול בתום לב

השופטת שרון אלקיים הבהירה כי סמכותו של מעסיק לפטר עובדים אינה סמכות חסרת גבולות וגם היא נתונה לביקורת. בנוסף, הדגישה השופטת כי עריכת שימוע עוד לפני שהוחלט סופית על גורל העובד, היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב.

"ניכר כי אמנם קיימים היו שיקולים ענייניים בבסיס ההחלטה על סיום העסקתו של התובע", כתבה השופטת תוך שציינה את תוצאות מבחני התובע, אך עם זאת, היא קבעה שהבנק הסתיר ממנו את הסיבה הנוספת לפיטוריו – הצורך לפנות תקן לעובדת אחרת.

לפיכך, קבעה השופטת שהבנק לא נתן לתובע הזדמנות אמיתית להתגונן מפני הפיטורים, כך שהשיחה עם המנהלת לא נחשבת לשימוע חוקי.

בנוסף, ואף שהתובע הוא זה שביקש את דחיית מועד סיום העבודה, קיבלה השופטת את טענתו וקבעה כי פוטר בניגוד לחוק חיילים משוחררים.

לבסוף, קיבלה השופטת את התביעה בחלקה, והורתה לבנק לשלם לתובע 24,000 שקל בעקבות פיטורים שלא כדין והפרת חוק חיילים משוחררים. בקשתו לפיצוי גם על עגמת נפש נדחתה. בנוסף, נפסקו לטובתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

לדברי עורכת דין שלומית שרייבר, פסק הדין מדגים עד כמה מסוכנת יכולה להיות הסכמתו של מעסיק לבוא לקראת עובדיו.

מאידך, אין להתעלם מהתנהגות הבנק, שכפי מעסיקים רבים ערך לתובע שימוע רק כדי "לצאת ידי חובה", כאשר למעשה החליט מראש על פיטוריו.

• ב"כ התובע: עו"ד מתתיהו אדרי
• ב"כ הנתבע: עו"ד לירז מדמוני

לעורכי דין בתחום העבודה • לפסק הדין לחצו כאן.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.