אריה דרעי רצה לזעזע את הנציגות המקומית, וזה - כנראה - הצליח לו. הבשורות הטובות לנציגי ש"ס הן שבשבוע הקרוב אף חבר מועצה לא יתפטר, לא בירושלים ובוודאי לא בשאר רחבי הארץ, גם אשר מישאלי יכול להיות רגוע, בוודאי מיכאל מלכיאלי ונחמניאל סבן.
לאחר התקרית בהצבעה על 'מתחם התחנה', דרעי רצה לעורר ואף לזעזע את נציגי ש"ס. דרעי הבין שגורמים שונים, חלקם כאלו שקרובים אליו ואחרים, הטעו את מלכיאלי כי כביכול המהלך להיעדר מההצבעה על 'מתחם התחנה' מתואם איתו, ולכן הוא דן את מלכיאלי לכף זכות, עם זאת הוא עדיין כועס מדוע מלכיאלי לא טרח לברר זאת ולבדוק זאת ישירות מולו.
כמעט כל עיתונאי חרדי, שמסקר את הפוליטיקה החרדית בכלל וש"ס בפרט, שמע את הטענה כי אחד מאחיו של דרעי שוחח עם מלכיאלי דקות לפני ההצבעה וביקש ממנו לא להשתתף בהצבעה, אך מדובר בטענה שאיננה נכונה.
מי ששוחח עם מלכיאלי לפני הישיבה הוא יו"ר הוועדה מאיר תורג'מן, שנתן לו תחושה באמצעים שונים כי היעדרותו מההצבעה מתואמת עם הבוס ממשרד הפנים. מה שהתברר, מאוחר מדי, כלא נכון. בדיוק כאן, בשלב הזה, כאשר מלכיאלי בחר להאמין לתורג'מן ולהיעדר מהישיבה מבלי לחייג ליו"ר התנועה - הוא טעה.
אך למרות זאת, בש"ס לא הולכים על ראשו של תורג'מן. במפלגה הספרדית נהנים בסך הכל מיחסי עבודה חיוביים ותקינים איתו כמחזיק תיק התכנון והבניה האסטרטגי, כאשר בשגרה נשמר שיתוף פעולה מלא, ומקווים לסיים באופן חיובי את נקודת המחלוקת החד-פעמית הנוכחית במטרה למנוע את שבירת הכלים איתו, אשר עלולה לחבל במערכת היחסים ולגרום נזק לציבור הבוחרים שנזקק רבות לאוזן קשבת בוועדה לתכנון ובניה.
דרעי יצא מנקודת הנחה שמרכז הבעיה בקבלת ההחלטות של חברי מועצות מקומיות, כדוגמת הטעות שעשה מלכיאלי, היא שהם מחזיקים בשני תפקידים בכירים, אחד במועצת העיר והשני במקום אחר - בשכר. כך לדוגמא מלכיאלי, מכהן כחבר מועצה וכראש מטה שר הדתות.
בעקבות כך החל דרעי לבנות את התהליך של ההדחה, הוא התייעץ בנושא עם האנשים הקרובים אליו - אלו ניסו להסביר כי מדובר במהלך יותר מדי דרמטי, שיגרום לסערה בתנועה, אך דרעי התעקש.
הבוקר הוא התעורר אל תוך סערה שלה לא ציפה. בכותרת הראשית ב"כיכר השבת" הסיפור נחשף ותפס את המפלגה ואנשיה לא מוכנים. ח"כ יעקב מרגי נשלח להגיב בשם המפלגה, ודקות לאחר מכן דרעי עצמו עלה והתראיין בנושא אצל מרדכי לביא. הסביר שזו הוראה של 'המועצת' אך הפרסום מוקדם מידי מאחר והתהליך רק בראשיתו.
במהלך היום מישאלי הפקיד מכתב התפטרות בידיו של משה עידן, מכתב שלא יהיה מסוכן לנחש כי אף אחד לא ישתמש בו. אבל, בש"ס - כמו בש"ס - הכל יכול לקרות.
דרעי אמנם החל לקדם מהלך להדיח חברי מועצה שמכהנים בתפקיד נוסף במקביל, כדי ליעל את השירות שלהם לבוחרי התנועה, המהלך פורסם - מבחינתו מוקדם מהצפוי ותפס אותו לא מוכן אך נאלץ לאשר את הפרסום וכעת מנסה לאמוד את הנזקים ולהיחלץ מהסערה אליה נגררה התנועה.
לסיום, דרעי הבין שיש לא מעט אנשים, עם הרבה קנאה, שמנסים ללכלך ולהזיק לנציג הצעיר מירושלים, מיכאל מלכיאלי. החל מעיתונאים אינטרסנטים, דרך חברי מועצה וגם אי אלו ממקורביו של דרעי. וכן, יש גם רבנים שמנסים לסגור חשבון אישי עם הנציג, הם חיכו למעידה הראשונה שלו ומאותו רגע הם לא מפסיקים לרכב עליו בניסיון להזיק לו.
דוגמא לכך היה ניתן לשמוע בדרשת ליל שבת האחרונה בבית כנסת ספרדי - בצפון ירושלים. שם האשים רב שכונה אלמוני את מלכיאלי כי הוא הנציג שאחראי לכל חילולי השבת בעיר. האשים אותו כאילו מדובר ביאיר לפיד. גם שונאיו הגדולים (אם יש כאלו) לא חושבים כך. אבל כשיש אינטרס, מה משנות העובדות? עכשיו מבחינתם זה הזמן לצלוב, לנקום ולהכפיש. גם המתפללים, אלו שהאזינו ל"דרשה", הבינו שמשהו אישי עומד מאחורי המתקפה ולא חילולי השבת עמדו בראש מעייניו של אותו רב.
בנימה אישית, כתושב ירושלים, נראה שתנועת ש"ס לא זכתה במשך שנים רבות לנציג ציבור מקומי כדוגמת מיכאל מלכיאלי. אם יבצעו סקר דעת קהל על שביעות הרצון אצל הציבור הספרדי בעיר, הוא יקח את אחד המקומות הראשונים בלי מאמץ. דוגמא לכך ניתן לראות בהד הרחב שמקבלים טוריו ב"כיכר השבת" בנושאי תכנון ובנייה, בעקבותיהם הוא מוצף בפניות של תושבי ירושלים.
מאז פרוץ הסערה לא מעט תושבים מעבירים מסרים לקודקודי ש"ס שהאיש חייב להישאר בעיר. ובצדק. מי שיפסיד מעזיבתו יהיו בראש ובראשונה התושבים הספרדים בעיר וגם תנועת ש"ס. דרעי יודע זאת ולכן הוא לא ממהר לדרוש את מכתב ההתפטרות.