אאא

לפני שבועיים ראינו כי קיימות שתי גישות מרכזיות כיצד להתבונן על מהות השיתוף. רש"י סבור כי השותפות מתייחסת לכל חלק של הנכס המשותף, לכן בכל חלק של הנכס המשותף, מחזיקים כל השותפים ביחד. כדוגמא להמחשה ניתן לומר כי כל גרגר חול שבקרקע המשותפת, מוחזק בבעלותם של כל השותפים, וכך אם גרגר החול יתפרק לחלקיקים קטנים יותר, אזי כל חלקיק קטנטן ימשיך להיות בבעלותם של כלל השותפים. מאידך תוספות סבורים כי מהות השותפות היא בעלות של כל שותף על חלק אחר של הנכס, אלא שהשיתוף כביכול מסתיר מעינינו איזה חלק שייך לכל שותף ולכן השיתוף הוא בעלות מחולקת (לכל שותף חלק אחר) אך איננה מובחנת (כל עוד השותפות קיימת לא ניתן לדעת איזה חלק שייך לאיזה שותף). השולחן ערוך (יו"ד סי' שלא סעי' יא) פוסק את שיטת רש"י להלכה.

הגמרא (חולין קלה ע"א) אומרת כי צאן אשר נמצא בבעלות משותפת של יהודי וגוי, אין בו חיוב של מצוות ראשית הגז, משום שהגמרא דורשת את לשון הפסוק " וראשית גז צאנך תתן לן"(דברים יח ד) שדווקא צאנך הוא החייב במצווה ולא צאן ששייך גם לגוי.

בהמשך הסוגיא אומרת הגמרא כי ביחס לחיוב מעשרות אומנם נאמר בפסוק "ראשית דגנך" (דברים יח ד) אך למרות הלשון "דגנך" שדומה בהתייחסות הציווי שלה למילה "דגנך" בכל זאת  אין שותפות יהודי וגוי פוטרת מחיוב הפרשת מעשרות (אומנם קיימת בעיה בהבחנה מהו חלקו של היהודי וכן דנים הראשונים כיצד יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות בבעלות מעורבת, עיי"ש).

רש"י בסוגיא (חולין קלה ע"ב) מקשה מדוע קיימת הבחנה בהקשר של שותפות היהודי והגוי בין מצוות ראשית הגז לבין חיוב מעשרות, התורה נקטה בלשון דומה בשני החיובים, בראשית הגז נאמר "צאנך"  ובמעשרות נאמר "דגנך" וממילא לכאורה גם בהפרשת המעשרות היה לפטור את פירות השותפות של יהודי וגוי מחיוב מעשרות.

רש"י מתרץ כי קיים הבדל מהותי בין שותפות היהודי והגוי במצוות ראשית הגז, לבין שותפות היהודי והגוי לעניין מעשרות, משום שהשותפות בצאן איננה ניתנת לפירוק והפרדה באופן פיסי, שהרי לא ניתן לחלק את בעל החי מבלי לפגוע בו, לעומת זאת השותפות ביבול החייב במעשרות הרי הוא ניתן לחלוקה פיסית.

לאור ההבחנה בין השותפויות מבאר רש"י  כשכל שהשותפות קשה יותר לפירוק פיסי, אזי יש לראות בשותפות כחיבור הדוק יותר במהותו, לעומת זאת שותפות שניתנת להפרדה פיסית, ניתן לראות בה כשותפות פחות הדוקה, לכן ביחס למצוות ראשית הגז שבה קיים קושי לפירוק השיתוף באופן פיסי, אזי השפעת השותפות של הגוי היא משמעותית יותר ולכן היא מובילה לפטור ממצוות ראשית הגז, מצב זה איננו מאפיין את השותפות ביבול השדה של היהודי והגוי, משום שהשיתוף ביבול השדה ניתן להפרדה בקלות שהרי כל צד בשותפות יכול ליטול את חלקו ביבול ולפרק את השיתוף בכל רגע נתון, ולכן פוחתת השפעת השותפות של הגוי והיא איננה פוטרת מחיוב מעשרות.

מתוך דברי רש"י עולה כי אופי השיתוף יכול ללבוש פנים שונות המושפעות ממהות השותפות ומדעת הצדדים ביחס לעוצמת השותפות. הבנה זו יכולה לשמש כבסיס ראשון להתבוננות נוספת על מהות השיתוף ועל הסכמי שיתוף, שהרי בהסכם השיתוף הצדדים מצהירים בין השאר גם על אופי השיתוף ואיכותו.

בדומה להבחנת רש"י בין נכס בעל מאפיינים שיתופיים גבוהים, המעיד כביכול על הסכמה שיתופית עמוקה, לבין נכס בעל מאפיינים שיתופיים נמוכים יותר כגון יבול שדה, המעיד על שיתופיות רכה יותר, מצינו גם בדברי האחרונים הבחנה בין סוגים שונים של שותפויות. הקהילות יעקב (גיטין סי' ל) כתב כי מחלוקת רש"י ותוספות שהובאה לעיל ביחס להגדרת הבעלות השיתופית (לרש"י בעלות משותפת על כל חלק בנס, לתוס' בעלות מופרדת שאיננה מובחנת),  איננה קיימת בכל סוגי השותפות ואין לראות בהגדרותיהם הגדרה חד משמעית לכל סוגי השותפות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לדעת הקהילות יעקב בסוגי שיתוף המבוססים על אילוץ או כפיה שיתופית רש"י יקבל את הגדרת התוספות כי השותפות היא בעצם בעלות מחולקת שאיננה מובחנת, שמשמעותה בעלות על חלק מהנכס שלא ידוע או שלא ניתן להצביע עליו באופן ברור.

כדוגמא להבנת הקהילות יעקב ניתן להשתמש בשותפות של אחים בירושת אביהם, ברור לכל כי שותפות האחים בנכסי הירושה היא כפויה, שהרי האחים לא נכנסו לשותפות מתוך הסכמה מודעת והחלטה מושכלת, ופעמים אף קיימת ודאות מלאה כי השותפות תפורק על ידי האחים. לכן במקרה זה יש להתייחס אל השותפות כמתאפיינת בשיתוף בעל רמה נמוכה יותר, במקרה זה לדעת הקהילות יעקב גם רש"י יסכים עם תוספות, כי הגדרת השיתוף היא לא בעלות צפופה ומהודקת המתאפיינת כבעלות משותפת על כל חלקיק של נכס השיתוף, אלא הבעלות היא מחולקת שאיננה מובחנת, קרי בעלות על חלק מסוים שאיננו מוכר ולא ניתן להצביע עליו באופן ברור.

לאור הבנת רש"י בסוגיית הגמרא בחולין קלה ע"ב, ולאור הבנת הקהילות יעקב ניתן להסיק כי מהות השותפות מושפעת באופן ישיר מהסכמת הצדדים או מאומדן דעתם ביחס לאופי השיתוף, ואין לראות בשותפות כנוסחה חד ערכית בעלת הגדרה יחידה.

בעז"ה בשבועות הבאים נבחן היבטים נוספים של השותפות והדרך לפירוקה.

לתגובות stern1416@gmail.com