אאא

לפני כחודש בשיאה של פרשת החייל אלאור עזריה שירה וחיסל מחבל כמעט מנוטרל בחברון, ראיתי לוחם צה"ל ששפך את עצב ודווי ליבו בדפי המוסף של אחד העיתונים הנחשבים.

"עזבו את אויבי הארץ הזו, את אלה הרודפים את חיילי צה"ל באשר הם" - כתב הקצין - "אני חושב דווקא עלינו, על אנשי שלומנו. על ההורים והאימהות, על החברים ועל המשפחות. על עם ישראל, שפרשייה כזו, בין אם צודקת היא בין אם לא, מכסה לכולנו את העיניים מלהביט להעריך ולהוקיר את עשרות אלפי הלוחמים האחרים. אלה המוצבים בכל הגזרות, אשר יום ולילה, בקור ובחום מחרפים נפשם מול אויב וצר, אלה המוסרים נפשם וגופם שנים רבות מחייהם הצעירים למען ביטחוננו וחיינו כאן בארץ מולדתנו וחוזה אני בצער איך בכוחו של צילום אחד מחברון להכפיש את כולם ולהפוך אותם לפושעים ורוצחים..."

נזכרתי בפוסט הזה אתמול. בבוקרו של ר"ח אייר בו שבו אלפי בני תורה, בני ישיבות ואוחזי הסטנדר אל הבסיס שלהם, אל היכל הישיבה.

חשבתי על אבריימי או יענקי, ששבו מ"בין הזמנים" כשהם אחוזי געגועים ל'סדרים', לשיעורים. ללילות נטולי השינה ואחוזי שרעפים במחיצת ר' עקיבא אייגר או בעל "הקצות".

חשבתי על אלה אשר לעולם לא תמצא אותם שוכבים על כביש האספלט חוסמים רחובות או צמתים. אלה אשר מעולם לא תפגוש אותם מעיינים ומדקדקים במסרוני ה"נייעס" עמוסי אינפורמציה של אוויר. אלה אשר הוויכוח המטלטל בימים אלה את הרחוב החרדי - אינו מצליח ליטול מהם את עיקר בסיס חיותם וחייהם - ה'תוספות' המוקשה במסכת ובסוגיה התלמודית בה הם שקועים ועוסקים...

כי עולם התורה האמיתי, שב בימים אלה אל ביתו האמיתי - היכל הלימוד והתפילה.

עולם התורה האמיתי האמון על ההשקפה הנכונה, ושעסוק בעולמו הנכון - עולם התורה. עולם התורה שאינו שוחה ברפש הוויכוחים והמדונים, שלא עסוק בשאלה מי יותר גדול. עולם התורה שלא נופל ברשת הרכילות והמדונים, המחלוקות והוויכוחים, עולם התורה שבונה עולם ולא חובר להריסתו...

עולם התורה עליו בנוי עם ישראל, זה אשר אינו מתעסק בתפל, אינו עסוק בשאריות של מחלוקת לשם שמיים. עולם התורה האמיתי החוזר בימים אלה אל צור מחצבתנו, אל העיקר, אל הבסיס - אל הסטנדר ואל הגמרא הפתוחה, אל ה'ראשונים' ו'האחרונים' אשר מפרים מאז ועד נצח את הנפש והלב של עם ישראל.

אני מבקש היום, לזקוף קומה, לעמוד ולהצדיע לעולם התורה האמיתי, זה השב היום אל מקורות חיינו וחוזק עצמאותנו.