יו"ר ש"ס השר אריה דרעי נכנס הלילה (שלישי) בחשאיות לתפילה בציון יוסף הצדיק בשכם. כבר בשעות הצהריים ביקשו במשרד הביטחון את החתימה שלנו לקראת הכניסה לתוך העיר שכם. קבענו להיפגש בישוב ברקן שבשומרון, אלא שהנסיעה נפתחה ברגל שמאל.
נפגשנו בצומת רמות ומשם יצאנו לכיוון ברקן. לצדי ברכב ישבו העיתונאי עקיבא וייס ודוד כהן - עוזרו של סגן יו"ר הכנסת ח"כ יצחק וקנין. אפליקציית ווייז, כמה לא מפתיע, הובילה אותנו בדרך הקצרה אך לא הבטוחה.
אחרי דקות ארוכות של נסיעה אנחנו מוצאים את עצמינו בכביש 446, כביש חשוך, שעובר בכפר ערבי. שיחת טלפון לאנשי השומרון רק הגבירה את הלחץ: "מה? נסעתם דרך 446? למה לא דרך כביש 5? הכביש הזה לא בדיוק סימפטי ליהודים". בחסדי ה', כמה פרקי תהילים והגענו בשעה טובה למבנה המועצה האזורית.
השר אריה דרעי יורד מרכב משוריין כשלצידו אנשי היחידה לאבטחת אישיים, מתפללים ערבית ומיד עולים לאוטובוס ממוגן לכיוון 'הר ברכה'.
בסמוך לשעה 23:00 הגענו למסעדה בקצה ההר. התיישבנו לארוחה יחד עם ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן. סביב השולחן יושבים בכירי ש"ס, אלו שביום יום עובדים מאחורי הקלעים לצד חברי הכנסת ובכירי התנועה. בין היתר נכחו: ח"כ יואב בן צור, מנכ"ל מעיין החינוך התורני חיים ביטון ומ"מ ראש עיריית פ"ת אוריאל בוסו.
האווירה נעימה וחברית, יוסי דגן ודרעי נראים כמו חברים באותה מפלגה. בכל רגע ניתן להאזין לשבחים שהאחד מרעיף על חברו. דגן מתבטא כי "דרעי היה השר הכי טוב להתיישבות". הוא לא שוכח את התקופה ש'הבית היהודי' היו בממשלה והחרדים הוחרמו. אבל מדגיש: גם בתקופה ההיא אריה היה כאן, זה לא פגע בחברות.
האווירה הפכה אט אט למבודחת יותר, דרעי נראה די רגוע יחסית למי שמתנהלת נגדו חקירה, הוא משדר רוגע. בזה אחר זה שחררו בעלי המקום יינות משובחים. ביטון מעיר בחיוך: "היין הזה יותר טוב מ'שאטו דרעי'", יו"ר ש"ס לא נשאר חייב ומציע ליוסי דגן להעסיק את ביטון.
00:00: "חברים, אני האיש הרע, אין זמן, חייבים לצאת לחטמ"ר שומרון", מכריז דוידי בן ציון - סגנו של דגן. עולים חזרה על האוטובוסים לנקודת המפגש עם כוחות צה"ל.
בחטמ"ר שומרון אנחנו עולים עם השר דרעי ל'סאפרון' ממוגן ירי, רכב צבאי כבד, ממוגן ומשוריין, בשביל כניסה לשכם, לא הרחק מיישובי השומרון.
בתוך הרכב יושבים עשרה אנשים, אנשי לשכת דרעי וצוות האבטחה. קצין האבטחה מעניק תדרוך אחרון לנהג הצבאי: "אנחנו נכנסים, במידה ויורים עלינו, או חוסמים, אנחנו לא יוצאים מהרכב, בג'יפ לפנינו נמצא המ"פ, הוא יתפעל את השטח, יש לוחמים בחוץ, אנחנו לא יוצאים, המטרה שלנו להיות בתנועה, לא לעצור".
קצת מתח, נכנסים לשכם. קצין האבטחה מרגיע, הוא מציין שעל פי המודיעין אנחנו לא צפויים להיתקל בהפרות סדר. לכל אורך הנסיעה בתוך שכם, נסיעה שנמשכת דקות ארוכות אנחנו מבחינים בלוחמי צה"ל שעומדים בצמתים ולצידם פחים בוערים באש. למרות זאת, שכם שקטה, נמה את שנתה, אין איש ברחוב שבודק מי האורחים.
הגענו לציון. המאבטחים מורים לדרעי להמתין עוד דקה עד שנקבל אישור מקציני צה"ל שאפשר לצאת מה'ספארון', האישור התקבל ונכנסים להתפלל בציון.
דרעי ורעייתו יפה נכנסים לקבר יוסף, ברגע אחד האווירה המבודחת מהר ברכה נעלמה, הכל השתנה. דרעי רץ למצבה, מרכין את הראש, ובמשך דקות ארוכות מתפלל ושופך את לבו. בקצה החדר עומדת יפה דרעי, ספר התהילים מסתיר את פניה, ורק הטישו מעיד על נחלי הדמעות. אמא ורעייה דואגת.
דרעי קורא תהילים עם הקהל המצומצם ועושה 'מי שברך' לחיילי צה"ל, לצידו חיילים מתפללים בדמעות עם ספר תהילים. רגע מרגש.
הציבור יצא מהציון, דרעי נותר עוד דקות ארוכות מאחר וקציני האבטחה המתינו לאישור מלוחמי צה"ל. האישור התקבל ודרעי יוצא לצפות במקווה עתיק הממוקם מרחק מטרים ספורים מקבר יוסף הצדיק.
הביקור מסתיים, הכניסה החשאית מסתיימת בהצלחה מבחינה ביטחונית. מלבד אבן קטנה שפגעה בכלי הצבאי, הכל עבר בחסדי שמים בשלום. חוזרים לחטמ"ר שומרון ומשם נסיעה חזרה לירושלים.
תובנה אחת לסיום. יוסי דגן סיפר על עשרות אוטובוסים שנכנסים כמעט מידי חודש באישור צה"ל. דגן סיפר שבעקבות כך כמות ההסתננויות לשכם פחתה דרמטית. והאמת? קשה להבין את השיגעון של אלו הנכנסים ללא ליווי של צה"ל. כשמבקרים שם מבינים עד כמה זו סכנת נפשות של ממש.