אאא

הקשישה גרה בדירה בשכירות מוגנת משנת 1975, ובשלב כלשהו הצטרף אליה הנכד, כיום בן 30. בעל הדירה ביקש לסלק את השניים מהדירה אך לא הצליח. בית משפט השלום השתכנע כי הנכד – שננטש על ידי אמו – גר עם סבתו מאז ילדותו, ורשאי להמשיך להתגורר בדירה, לפחות עד מותה.

לייעוץ בענייני שכירות מוגנת:

עורך דין דיני מקרקעין

על פסק דין זה הגיש בעל הדירה ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא טען כי הנכד לא גדל עם סבתו, אלא עם אמו באור עקיבא, כפי שמעידים רישומי משרד הפנים. לטענתו מגורי הנכד בדירה עומדים בניגוד להוראות חוזה השכירות ולחובת תום הלב המוטלת על סבתו המשיבה. לדבריו, הוכח כי הנכד היה בעליה של דירה אחרת בתל אביב, ואף שילם עבורה ארנונה בין השנים 2008-2012, ועל כן הוא לא זכאי לשכירות מוגנת.

בנוסף, הוא העלה טענה חדשה, ולפיה הקשישה מסרבת לפרק סגירה של מרפסת אף שעיריית תל אביב דרשה בשל תכנית השימור של הבניין.

מן הצד השני, המשיבים סיפרו שהסבתא גידלה את נכדה – המשיב – מאז ינקותו לאחר שנזנח על ידי אמו. כיוון שלא אומץ על ידה באופן פורמלי, הוא היה רשום עד גיל 16 תחת הכתובת של אמו באור עקיבא, אך הרישום לא משקף את המציאות.

בנוגע לדירה הנוספת, נטען כי אכן מחצית ממנה נרשמה על שמו של המשיב, אלא שהיה מדובר ביוזמה של דוד שלו. המשיב מעולם לא התגורר בדירה, ואף לא קיבל עבורה תשלומי שכירות. בכל מקרה, טענו המשיבים, בשנת 2011 העביר המשיב את זכויותיו אל בת דודתו.

לפיכך, לשיטתם לא מדובר בהפרה של חוזה השכירות, והמשיב רשאי להתגורר בדירה יחד עם סבתו בהיותו קרוב משפחתה.

בנוגע למרפסת, המשיבים טענו שהמערער מעולם לא תבע מהם לפרק את סגירתה, אלא רק טען שסירובם מקים לו עילת פינוי.

האם נקלע למצוקה?  

"העובדה שהמשיב למד בבתי ספר בתל אביב ולא באור עקיבא, מדברת בעד עצמה ומבססת את קביעתו של בית המשפט קמא בדבר מגורים של המשיב עם סבתו מאז ילדותו", כתב השופט חגי ברנר.

בכל הקשור למרפסת, השופט קיבל את טענת המשיבים והבהיר כי התביעה הייתה לסילוק ולא למתן צו עשה בנוגע למרפסת. משכך, אין מקום לדון כעת בסעד חדש שביקש המערער לראשונה במסגרת הערעור.

יחד עם זאת, השופט ציין כי בימ"ש השלום כלל לא דן בסוגיית הדירה הנוספת, ובטענה שלפיה המשיב עזב את הדירה של סבתו, וחזר אליה לאחר מכן בחוסר תום לב.

השופט הסביר כי שאלה זו עשויה להשליך על גורלה של התביעה נגד המשיב, ועל כן יש לברר אותה. מצבו המשפטי של נכד שהתגורר עם סבתו בדירה מאז ילדותו ברציפות, שונה ממצבו של מי שבגיל 23 עזב לארבע שנים וחזר. תיאורטית, במקרה השני, צריך לברר האם החזרה נבעה ממצוקה ונעשתה בתום לב, או מחמת שיקולים אחרים.

לפיכך, בסיכומו של דבר נקבע: הסבתא תישאר בדירה, אך עניינו של הנכד יתברר בבימ"ש השלום, שיקבע האם יש מקום לשינוי של התוצאה אליה הגיע בפסק דינו.

סגני נשיאת ביהמ"ש השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי רדי הצטרפו לפסק הדין.

  • ב"כ המערער: לא יוצג
  • ב"כ המשיבים: עו"ד שלומית בק

עורכי דין דיני נדל"ן • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת:  עורכת דין אבישג ראבד עוסקת בדיני מקרקעין 

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.