אאא

שאלה הלכתית מעניינת הובאה לפתחם של גדולי הפוסקים באשר לנגיד שאינו שומר תורה ומצוות ומחלל שבת בפרהסיה אשר תרם ספר תורה לעילוי נשמת אביו ובשעת הטקס רואה כיצד מכבדים את כולם לכתוב אות ויש חשש שאם לא יכבדו אותו גם ייפגע מאוד אך מאידך אם יכבדו אותו יש חשש שספר התורה ייפסל על ידו.

מכיוון שממילא בדרך כלל הסופרים מכינים את האות במסגרותיהם ומותירים לכותבים רק למלא את החלל שבתוכן בדיו, אולי יש להקל כי הכתיבה הראשונה של הסופר היא העיקר והיא הרי כשרה, אולם עדיין השאלה האם יש לחשוש לכך שכשהנדיב ימלא את הדיו בתוך החלל יכתוב בדיו גם על המסגרת ואז נעשתה כתיבתו עיקר ולכאורה פסולה כיוון שהוא מחלל שבת.

הגר"נ נוסבוים פסק שבשעה שמכבדים את הנדיב לכתוב יזהירו אותו שלא ייגע בקולמוסו במסגרת ואז אין כתיבתו פוגמת את כשרות האות שנכתבה כאמור על ידי הסופר.

הגר"מ שפרן אמר כי אין דעתו נוחה מכך כיוון שהמילוי צריך להיות ע"י שומר שבת ולכן פוסק שיכבדו את הנגיד לכתוב ולאחר הכנסת ספר תורה ימחקו ויכתבו שוב מחדש בקדושה וגם הגאון רבי שמאי הכהן גרוס הסכים עם זה והסביר כי אין בעייה עם האיסור של מחיקת אות בספר תורה כיוון שמדובר בספר תורה פסול כיוון שכתב בו מחלל שבת אות.

הרב גרוס הסביר כי אין זו גניבת דעת משום שדעת התורם הינה שהספר תורה יהיה כשר ושיוכלו להשתמש בו ולא היה רוצה שייפסל מחמתו אלא שאין דעתו רחבה וקשה להבהיר לו את ההלכה בלי שייפגע ולכן מותר לעשות זאת דרך הערמה.

הגר"מ גרוס פסק כי עדיף שהסופר ימחוק אחר כך רק את החלל אותו מילא התורם בדיו וישאיר את המסגרת שנכתבה מלכתחילה בקדושה ואז לא יהיה חשש של מחיקת אות.

הגרש"ז אולמן פסק שאם כותבים את האות לפני תפירת היריעה האחרונה יש להקל במחיקת האותיות ואין בזה את החשש של מחיקת אות בספר תורה.

הגאון רבי יעקב מאיר שטרן הוסיף כי יש לבקש מהסופר לעבור אחרי שהתורם מילא את חלל האות בדיו, שוב גם על המסגרת אותה כתב מלכתחילה בקדושה ואז הכתיבה כשרה ללא עוררין.