אאא

העובדת הועסקה בעיריית חולון משנת 1973 והייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית (שיטת תשלום המקובלת במגזר הציבורי, ולפיה העובד אינו מפריש משכרו להבטחת הפנסיה אלא רק המעסיק).

לייעוץ בתחום: 

עו"ד דיני עבודה

בנובמבר 2011, לאחר שחלתה בסרטן, היא פנתה לעירייה בבקשה לפרוש ולקבל פיצויי פרישה במקום קצבת הפנסיה, על מנת שתוכל לממן טיפולים רפואיים שאינם בסל הבריאות.

העירייה ביקשה ממשרד הפנים לאשר את המהלך והבקשה אושרה בסוף אותו חודש, בכפוף לחתימת העובדת על תצהיר שלפיו היא מוותרת על זכויותיה הפנסיוניות לטובת פיצויי הפרישה.

למרבה הצער, העובדת נפטרה יומיים לפני קבלת אישור משרד הפנים.

האישה הייתה רווקה ולא היו לה ילדים אך היא הותירה צוואה בה הורישה את רכושה לקרובי משפחה אחרים. יורשיה הגישו תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב בה דרשו לקבל במקומה את פיצויי הפרישה בסך 301,000 שקל.

לטענתם, יחסי עובד-מעביד בינה לבין העירייה הסתיימו מרגע שביקשה לפרוש. בנסיבות אלה, הפיצויים שאושרו לה הם חלק מעיזבונה ולכן הם זכאים לקבל אותם.

העירייה טענה מנגד כי העובדת נפטרה לפני ששולמו לה הפיצויים ולפני שחתמה על התצהיר כמתחייב באישור משרד הפנים. לפיכך, זכותה לקבלת הפיצויים טרם התגבשה.

העירייה הוסיפה כי בנסיבות אלה, תיאורטית, שאיריה היו זכאים לקבל את קצבת הפנסיה שלה אולם התובעים אינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה ולכן אינם נחשבים "שאיריה" על פי חוק הגמלאות – ואינם זכאים לקצבה.

המדינה הצטרפה להליך והוסיפה כי אישור משרד הפנים לתשלום הפיצויים היווה "אישור חריג ביותר" שניתן במטרה "לעשות חסד עם המנוחה". "במתן החסד לא הייתה שום כוונה להעבירו לתובעים", הבהירה המדינה.

התובעים השיבו לכך כי התניית התשלום בתצהיר לא הייתה מהותית שכן כבר במכתבה לעירייה הודיעה העובדת שהיא מוותרת על הפנסיה ומבקשת פיצויים במקום.

לא שאירים

השופט שמואל טננבוים ציין כי על פי צוואת העובדת התובעים הם היורשים היחידים של "כל רכושה", למעט דירה ורכב שהזכויות בהם הועברו לאחרים.

במצב זה, אם ייקבע שבמועד פטירתה היא הייתה זכאית לקבלת הפיצויים, התובעים זכאים לקבל אותם כיורשיה על פי הצוואה. 

עם זאת השופט קיבל את עמדת העירייה וקבע כי במועד פטירתה האישה עדיין הייתה עובדת עירייה.

לדבריו, הודעת העובדת על רצונה לפרוש ולקבל פיצויים לא הביאה לסיום עבודתה בעירייה. כמו כן, הוכח שהנתבעת שילמה לעובדת דמי מחלה עד לפטירתה ואף זמן קצר לאחר מכן.

עוד כתב השופט כי העובדת הייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית ולא הפרישה משכרה להבטחת פיצויי הפרישה. לפיכך, אי תשלום הפיצויים לתובעים לא מהווה "התעשרות שלא כדין" על ידי העירייה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

השופט סיכם כי מכיוון שהעובדת לא קיבלה את פיצויי הפרישה טרם מותה, הם לא חלק מהעיזבון והתובעים אינם זכאים לקבלם. בנוסף, הוראות חוק הגמלאות אינן מאפשרות הורשת הפנסיה התקציבית למי שאינם שאירים, ומכיוון שהתובעים אינם שאיריה, הם לא זכאים גם לקצבה ודין התביעה להידחות.

על התובעים הוטלו הוצאות ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד משה בר
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד דרור גל, עו"ד איריס גלילי

עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב:  עורך דין ישראל שניידרמן ממשרד שניידרמן, סברדליק ושות' עוסק בדיני עבודה וביטוח לאומי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.