בימים האחרונים, ובכלל בתקופה האחרונה, מתנהל דו שיח של חרשים: מה היא גזענות ומי הוא גזען. בכל תקופה קופץ מישהו ועולה לשידור רדיו או כתבה ברשתות החברתיות, ומשלח הגיגים פרימיטיביים על ציבור רחב בארץ ובעולם, ומיד - פסטיבל תגובות מגוונות מחברי כנסת, עיתונאים וסתם עסקנים.
עברו כבר יותר מיובל שנים מהקמת המדינה, ורק השחקנים מתחלפים. אבל עדיין אף אחד לא קם והסביר לגידי אורשר וחבריו מה היא יהדות ספרד; אף אחד לא לקח אותו לסיבוב תרבותי ביהדות ספרד הגדולה אל תוך ערב אנדלוסי או עולם הספר/המחשבה/השירה/הפיוט הספרדי. הדרך הקלה ביותר ללעוג על עדות המזרח זה דרך ה"ערלה" ו"רגלי התרנגולת".
ננסה להבין איפה אנחנו במערכה. לכל אחד מאיתנו יש ארון ספרים תורני, מי פחות ומי יותר. יש המתפארים בספרות תורנית יסודית – ש"ס, שולחן ערוך, רמב"ם, ירושלמי, מקראות גדולות, שמירת שבת כהלכתה, בן איש חי ועוד ספרי ילדים וספרי בישול. יש שמתהדרים בעוד ספרים של ראשונים ואחרונים, וספרים של חידושי תורה מראשי הישיבה שבעל הבית למד בישיבות שלהם.
מפה, מתחילה החלוקה בין בית חסידי שארון הספרים בו מלא בספרי חסידות, לבין בית ליטאי שמפאר את עצמו עם ספרים של חידושי תורה, ראשונים ואחרונים, ספרי הרב שלמה לוינשטיין ועוד גדולי מוסר, לבין בית ספרדי שכולל בתוכו את ספרי היסוד, ומפה והלאה ספרי הלכה מפרי עיטם של רבני ספרד, ממרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ובניו לאריכות ימים, רבי מרדכי אליהו זצ"ל ועוד.
ומכאן - המהפך שהביאו לעולם במשך השנים האחרונות, רבני "עוז והדר", המהדרין מן המהדרין בספרות התורנית, ששינו את פני הארון היהודי – והפואנטה: הרב מנחם מנדל פומרנץ שהחליט לשנות את פני "כותל המזרח", ספרי רבותינו גאוני ספרד. זה התחיל עם "אוצר גאוני ספרד על הש"ס" הכולל ביאורים ופירושים מכ-300 ספרים נדירים מגאוני ספרד שברובם לא היו ידועים עד כה, והגיע לאחרונה עד לבשורה הגדולה של עשרים וחמש כרכי ה'אביר יעקב' מכתבי רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל כשהם מבוארים ומנוקדים.
אני לומד ומעיין בקביעות בספרים הללו, ולא מצאתי אזכור ל"עורלה על הראש", "רגלי תרנגולת" ועוד תיאורי זוועה של המבקרים והמשוררים.
אז אנחנו אשמים שלא פתחנו דלתות, כך שמה שיודעים ומכירים אורשר וגרבוז חברו, זה מתוך מה שיש לפניהם: עיתונים, תוכניות טלויזיה וספרי השמצה.