אאא

הבית ברחוב חנן פינת רחוב אדמון שקק מאה שנות חיים. ה'לשם' הטביע כאן חותם, רבי אברהם אלישוב מהומלא הותיר כאן רושם וק"ב שנות תורה בשקידה העניקו לעולם את 'הרב אלישיב'.

הוא, שהיה אשכנזי מוצהר, ליטאי קר ודיין שקול, הכיר בעולם האכזר יותר מכול ולא נתן לפערים ולמעמדות דריסת רגל במעונו. הוא גם ידע לזהות מניעים קנאיים כאידיאולוגיים אם יש בהם ולו נצוץ של גזענות, קיפוח ואפליה.

בעיניו ה'דייניות' הוא ניתח פעם את בעיית הסמינרים. "הבנים, גם אלו שמתרחקים מהישיבות פעם או פעמיים, יש להם לאן לחזור, המסגרת הישיבתית תקבל אותם תמיד. הבנות – לא. בת שלא מתקבלת לסמינר – אחת דינה לכליה רוחנית". הוא אמר ונלחם.

חיים כהן היה שם, שמע הכול ורשם על לוח ליבו. השבוע, לקראת העלייה לציון רבו, במלאת ארבע שנים להסתלקותו, הוא התפרץ ומדם לבו זעק על אלו שאמונים לשמור על הגחלת, המסורת וההסדרים.

"ידידי אריה דרעי", אמר כהן, "שכח את המטרה". בום. "במקום להילחם לחיזוק בני התורה הוא נלחם בברץ ובסדן". בום. "דרעי גם הפקיד מכתב בידי הרב'ה שכל מעשיו יהיו בהכוונת גדולי ישראל". בום, בום, בום.

כהן לא חשוד כמי שמחכה לאיזו משרה מיניסטריאלית. עכשיו הוא גם לא יקבל. ובכל זאת יש תקווה שהאמת תתקבל ממי שאמרה, ומי שצריך לפקוח עיניים ולראות את המצב יעשה זאת ויהיה שליח ציבור נאמן לשולחיו.

ויפה ש"ס אחת קודם.

הטור המלא מתפרסם בעיתון "בקהילה"