אאא

חוק ההסדרים שאישר הקבינט החברתי-כלכלי כולל, בין השאר, פתיחה לתחרות של תחום הנסיעה השיתופית. לפי הנוסח הסופי שאושר, מי שיוכלו לבצע את הנסיעות הם רק "בעלי רישיון לנסיעה מיוחדת", כלומר מי שמחזיקים בידם רישיון למונית. כך, המדינה חסמה הלכה למעשה את כניסת אובר איקס למערך המוניות של ישראל.

אובר איקס הוא שירות נסיעות שיתופי שבמסגרתו כל אחד - כלומר כל מי שיש לו רישיון רכב - יכול להפוך לנהג מונית. אבל המדינה, בלחץ כבד של ארגון בעלי המוניות, כמו גם אזהרות חוזרות ונשנות מצד שר התחבורה כץ שמדובר במהלך שקובע כללי משחק חדשים ולא הוגנים, מנעו את פתיחת השוק לתחרות מלאה

אז מה בכל זאת נשאר? המדינה תאפשר נסיעה שיתופית, כשזו מוגדרת כ"נסיעה במונית (שוב, לא כל רכב - ל"ג) של מספר נוסעים ליעד שבחר כל אחד מהנוסעים, שבה כל נוסע משלם בנפרד על נסיעתו". ואם למישהו היה ספק אולי אובר איקס בכל זאת תגיע, באה המדינה וקובעת כי "נסיעה שיתופית תתאפשר רק לנוסע שהזמין מראש את נסיעתו", כלומר לא "תפס" סתם רכב בכביש.

הלוגיסטיקה של התרגיל המשפטי הזה לא פחות מסובכת: המדינה מחייבת את הנהג לומר בתחילת הנסיעה כמה כסף הוא גובה, ולאיזה יעד הוא לוקח כל נוסע, לרבות מספר עצירות וזמן הגעה מרבי לכל מקום. אחרי שעברנו את השלב הזה, המדינה מפתיעה וקובעת שבנסיעה משותפת לא יופעל מונה. אז מה יהיה המחיר? כאן מצאו במשרדי הממשלה פטנט מקורי - משרד התחבורה יהיה אחראי לפרסם באתרו את המחירון הרשמי של הנסיעות השונות, כאשר נסיעה שיתופית תחייב הנחה של לפחות 20% מהמחיר הרשמי.

כיצד המדינה תוכל לחשב את כל מסלולי הנסיעה באשר הם, או להתמודד עם אפשרות של העלמת הכנסות עקב אי הפעלת המונה? למדינה הפתרונים. ספר התקציב לא נותן תשובות לשאלות האלה, אבל מסיים באמירה שבמידת הצורך יופעל פיקוח מחירים על כל המכניזם הזה, כדי שאף אחד לא ירגיש שהוא שילם יותר מדי.