אם חיפשתי הוכחות לתיאוריה שלי על המוזיקה החסידית והתהפוכות שהיא עוברת בשנים האחרונות, אלבומו החדש של הזמר האמריקאי הנמרץ שמואלי אונגר - "שמואלי 2" הוכיח שהמוזיקה החסידית עוברת אכן שינויים דרמטיים.
אם בעבר האלבומים החסידיים התאפיינו בשמרנות אין קץ, שהסתכמה בתזמורי ענק, הרבה חצוצרות וטרומבונים וסאונד מאד ספציפי, אמני המוזיקה החסידית של היום כבר נשמעים אחרת לחלוטין. סביר להניח שלו אלבומים אלו היו יוצאים לפני 10-15 שנה הם היו הופכים את הזמרים למוקצים מחמת מיאוס בשל ה"נועזות" המוזיקלית שלהם.
אונגר מהלך בין הטיפות, הוא מצליח באלבום אחד לחבר את אחד מוותיקי המעבדים במוזיקה החסידית, האיש שאחראי לכמה מנכסי צאן הברזל של הז'אנר ושלא תהיו בחתונה יהודית בלי שיר שלו, משה לאופר, כמו גם המלחין הרגש החסידי פינקי וובר לבין מוזיקה אלקטרונית סוערת במיוחד מהסוג שפעם היה יכול להישמע רק באלבומים של 'אויף שימחעס' בימים שלישי לפידות עוד היה מיכל דלק רזרבי בזנב...
(לחן: פינקי וובר, עיבוד: משה לאופר)
אונגר ששלף את לאופר כמעט מהנפטלין בחר בו להלחין ולעבד חלק גדול מהאלבום כדי להראות חיבור שורשי למוזיקה החסידית כפי שהכרנו אותה בעבר, זאת לצד עמידה יציבה בסטנדרט מוזיקלי מודרני כשגם בתוכו מבצע אונגר את השירים בצורה חסידית אותנטית ומלאת רגש.
לא הופתעתי לגלות בתוך עטיפת האלבום שאונגר מודה לזמר אחר שהולך בדרך דומה להפליא, הזמר ברי וובר שמשמש אף כחברותא של אונגר. באלבומו האחרון "בלב אחד" מעז גם וובר מבחינה מוזיקלית לרקד בין מוזיקה חסידית קלאסית לבין עיבודים אלקטרוניים שכמותם תוכלו לשמוע בפופ העולמי.
מבחינת התכנים אונגר שומר אף יותר מוובר על המסגרת החסידית וכל שירי האלבום מלבד השיר באידיש שחותם את האלבום הם שירים חסידיים קלאסיים מבחינת הבחירה בפסוקים וללא כתיבה מקורית כמיטב המסורת של המוזיקה החסידית חסרת המעוף והיצירתיות בה "מקוריות" היא מילה גסה.
שמואלי אונגר הוא זמר חסידי מצוין הוא שר עם רגש רב, אך בשורה האחרונה לא נותן משהו ייחודי שלא שמענו אצל זמרים אחרים בסצנת הזמרים החסידיים בארה"ב אותם מנהל המפיק של אונגר, נפתלי שניצלער. למרות זאת, חובבי הז'אנר יהנו מאלבום מושקע שמשלב באמת חדש עם ישן ולא רק ניסיונות לחקות את הישן. אונגר שהלך למקור יוצר צליל חסידי אותנטי שרבים שאיבדו אותו בשנים האחרונות ישמחו לשמוע.